15 משחקים משפחתיים לשולחן שבת וחג שגם סבתא יכולה לשחק

נגיד את זה מראש: אנחנו מוכרים אחד מהמשחקים ברשימה. שמנו אותו באמצע הרשימה, והמגבלות שלו כתובות לידו. את השאר בחרנו לפי שאלה אחת: מה עובד כששבעה אנשים בגילים שונים יושבים סביב שולחן עם שאריות של חמין.

הכלל שלפיו מיינו: משחק טוב לשולחן חג לומדים בדקה, הוא לא דורש להזיז את הצלחות, וסבתא יכולה לנצח בו. אם צריך לקרוא חוברת, הוא לא כאן.

ועוד כלל, בשביל מי ששומר שבת: אף משחק ברשימה לא צריך כתיבה או טלפון ליד שולחן השבת. במשחקים שבדרך כלל רושמים בהם נקודות בין סיבוב לסיבוב, כמו רמיקוב, סופרים את הנקודות בעל פה, או משחקים רק סיבוב אחד ומכריזים בסופו על מנצח. משחק לכל אחד משמונת הלילות של חנוכה, ליד הנרות, יש במשחקים לחנוכה.

בלי שום ציוד

מי אני. בגרסה הרגילה כל אחד כותב שם על פתק ומדביק למצח של השכן. בשבת לא כותבים, אז משחקים בעל פה: אחד חושב על מישהו, והשאר שואלים אותו שאלות של כן ולא עד שמישהו מנחש. בגרסה המשפחתית חושבים רק על אנשים מהמשפחה, כולל מי שכבר לא איתנו, ואחרי כל ניחוש נכון מישהו סביב השולחן כבר נזכר בסיפור עליו.

הערב ההוא. אחד מספר בשלושה משפטים סיפור מהעבר של המשפחה, אמיתי או מומצא, והאחרים מצביעים אם זה קרה או לא קרה. סבתא תמיד מנצחת, כי היא היחידה שבאמת יודעת.

מילה אחרונה. בוחרים נושא, למשל מאכלים, ערים במרוקו, שירים של זוהר ארגוב או משפטים שאמא מרוקאית אומרת, ואז הולכים במעגל וכל אחד אומר פריט אחד. מי שנתקע יוצא. זה המשחק הכי פשוט ברשימה, ודווקא בגלל זה גם מי שאף פעם לא משחק נכנס לסיבוב. עוד נושאים אפשר למצוא במהבית, המדור שלנו על העדות.

ואם סבתא מרוקאית יושבת ליד השולחן, אפשר לשחק בגרסה של חצי פתגם. היא אומרת את ההתחלה של פתגם במרוקאית, והנכדים צריכים לנחש איך הוא נגמר ועל מי אומרים אותו.

קלפים ולוחות

שש בש ודמקה לא צריכים הסבר, ואם יש בבית לוח ישן, הוא כנראה של סבא. החיסרון שלהם הוא ששניים משחקים וחמישה מסתכלים, אז הם טובים לסוף הערב, כשחצי מהשולחן כבר עבר לספה.

טאקי יצא בתחילת 1983, והמציא אותו חיים שפיר. "הכרתי בתערוכה בגרמניה בחורה יפנית שהשם שלה היה טאקי", הוא סיפר למעריב, ורק שנה אחר כך גילה שביפנית זה מפל מים². נתוני מכירות בישראל לא מצאנו, אבל קשה לנו לחשוב על משחק קלפים שיותר אנשים סביב השולחן כבר יודעים לשחק, ומי שלא יודע לומד בסיבוב אחד. מגיל 6, שניים עד עשרה שחקנים¹. ומה שלא כתוב על הקופסה הוא שסבתות אוהבות יותר מדי את הקלף שמכריח את הבא בתור לקחת שני קלפים.

רמיקוב. אריחים במקום קלפים, אז צריך שולחן פנוי. אפרים הרצנו המציא אותו ברומניה, הכין את האריחים הראשונים בעצמו, עם בני המשפחה, ומכר אותו בהתחלה מדלת לדלת¹². זה המשחק שבו הדור המבוגר מנצח את כולם בלי שאף אחד מבין איך, ועדיף לא לשאול. שניים עד ארבעה שחקנים, מגיל 7 במהדורות של קודקוד³ ומגיל 8 במהדורה של פרסמן⁴. אם אין לסבתא קופסה משלה, הוא גם אחת מהמתנות לסבא וסבתא שאספנו.

רביעיות של העדה. את זה אנחנו מוכרים. בכל חפיסה יש 52 קלפים, כלומר 13 רביעיות, על עדה אחת מתוך 26, ובחפיסה העיראקית, למשל, יש רביעייה של קובה, של מתוקים, של זמרים ושל כלי הבית⁵. משחקים בה לפי חוקי רביעיות רגילים, שלושה עד שישה שחקנים מגיל 6. ברביעיות מבקשים קלף בקול ובשם, ומי שחסר לו קובה סלק כדי לסגור רביעייה צריך קודם להבין מה זה קובה סלק, ולפעמים גם איך מבטאים את זה.

לחפיסה יש שתי מגבלות שכדאי לדעת מראש. בשבע נפשות סביב השולחן אחד נשאר בחוץ, והפתרון הפשוט הוא שישחק בזוג עם הנכד הקטן. והמשלוח בדואר לוקח עד 12 ימי עסקים מהתשלום⁵, כך שמי שרוצה אותה על השולחן בחג מזמין כמה שבועות לפני. את כל החפיסות רואים בחנות.

דאבל. על כל קלף עגול יש סמלים, ומי שמוצא ראשון את הסמל שמופיע גם בקלף שבאמצע לוקח אותו. אפשר לשחק בו עד שמונה, ועל הקופסה כתוב מגיל 6⁶. זה המשחק שבו ילד בן 8 מנצח את כולם, ופעם אחת בערב זה בסדר גמור.

משחקי קופסה קטנים

שם קוד. שתי קבוצות מנסות לנחש מילים שפרוסות על השולחן לפי רמז של מילה אחת, ובגרסה המשפחתית הרמזים באים רק מהעולם של המשפחה, כמו שם של דודה או של הרחוב שבו גרו פעם. בעמוד של המהדורה העברית כתוב מגיל 10, שניים עד שמונה שחקנים⁷. הוא צריך קצת שקט, אז משחקים בו אחרי הקינוח.

דיקסיט. כל אחד בוחר קלף מצויר ואומר עליו משפט, והאחרים מנסים לנחש איזה קלף זה. במהדורה העברית כתוב מגיל 8, שלושה עד שישה⁸. סבתות נותנות בו רמזים ארוכים, עם סיפור שלם בפנים, ואף אחד לא מנחש. בשביל הרגעים האלה שווה לשחק בו.

קוביות סיפור. בקופסה יש תשע קוביות עם ציורים, ומגלגלים אותן ובונים מהן סיפור ביחד, בלי ניקוד ובלי מנצח. היצרן כותב מגיל 6, עשר דקות, ואפשר לשחק בו גם לבד⁹, אז הוא מתאים לשולחן עם ילדים קטנים ולערב שבו לאף אחד אין כוח לעוד תחרות.

בננגרמס. כל אחד מקבל ערימה של אותיות ובונה לעצמו תשבץ קטן בלי לוח, וכולם משחקים באותו זמן, אז אף אחד לא יושב ומחכה לתור שלו. בקופסה העברית, שנמכרת בחנויות בשם בננהגראמס, יש 144 אריחים, והיא מיועדת לאחד עד שמונה שחקנים מגיל 7¹⁰.

סושי גו. מעבירים קלפים בסיבוב ואוספים סטים, עד חמישה שחקנים מגיל 8¹¹. את החוקים מסבירים בשתי דקות, ומשחק שלם נגמר בערך ברבע שעה, לפני שמישהו נרדם.

שאלות לסבא וסבתא. את 50 השאלות לסבא וסבתא שלנו מדפיסים וגוזרים לפתקים לפני שבת או לפני החג, ועל השולחן רק שמים אותם בקערה, בין הפירות לתה. כל אחד בתורו שולף פתק ושואל את סבתא. אין ניקוד, ואף אחד לא ממהר לשאלה הבאה.

שלושה שלדעתנו לא מתאימים לשולחן חג

מונופול, כי הוא נגמר בריב ובשתיים בלילה. טריוויה כללית, כי מי שלא יודע מרגיש טיפש מול כולם. ומשחקים שצריך בהם טלפון, כי ברגע שהטלפון על השולחן, הוא לא יורד ממנו.