חמין

למה החמין מתבשל כל הלילה

ההלכה אוסרת לבשל ולהדליק אש בשבת, אבל מתירה להשאיר על מקור חום תבשיל שהתחיל להתבשל לפני השבת. לכן בכל העדות מכינים את הסיר ביום שישי, מעמידים אותו על אש קטנה, בתנור או על פלטה, והוא מתבשל 12 שעות ויותר עד סעודת השבת¹. המילה חמין פירושה בלשון חז״ל מים חמים או מאכל חם בכלל, ובימי הביניים היא הצטמצמה לשם של מאכל השבת. אכילת מאכל חם בשבת קיבלה משקל של מנהג מחייב גם מפני שהקראים התנגדו לה¹.

המרכיבים הנפוצים בחמינים הם נתח בשר שמחזיק בישול ארוך, דגן או עמילן כמו חיטה, אורז, גריסים או תפוחי אדמה, קטניות כמו חומוס או שעועית, וביצים שלמות בקליפתן שמשחימות בסיר במשך הלילה¹. בעיירות של מזרח אירופה ובערים של מרוקו לא היה בכל בית תנור, והסירים נשלחו לתנור משותף של אופה, שנשאר חם כל הלילה, ונאספו בשבת בבוקר^{2, 3}.

השמות של החמין

רוב השמות מתארים חום או הטמנה. סחינה בא מן השורש הערבי ס־ח־נ, חם, ודפינה ותפינה מן השורש ד־פ־נ, לקבור או להטמין, על שם הסירים שהוטמנו בגחלים או בבור¹. תבית בא מפועל ערבי שפירושו להשאיר משהו ללילה¹. מקור המילה צ׳ולנט שנוי במחלוקת: מקס ויינרייך גזר אותה מצרפתית עתיקה ומן הלטינית calentem, חם, והסבר עממי מפרק אותה לצרפתית chaud, חם, ו lent, לאט². האזכור הקדום של השם מובא בספר אור זרוע של רבי יצחק מווינה, מסביבות שנת 1180, שתיאר סירים טמונים בבית רבו בצרפת².

לפי גיל מרקס, החמין הספרדי התגבש בספרד ומשם עבר לפרובנס ולצרפת¹. בספרד נקרא התבשיל אדפינה או דפינה, ויהודים שהמשיכו לשמור מצוות בסתר הטמינו את הסירים בגחלים כדי שהשכנים לא יבחינו².

מה ההבדל בין סחינה, תבית וצ׳ולנט

ההבדל העיקרי הוא בבסיס. בסחינה המרוקאית יש חומוס, תפוחי אדמה, בשר וביצים, ולצדם חיטה ואורז בשקיות בד נפרדות, ולעתים קרובות היא ממותקת בתמרים^{1, 3}. התבית העיראקי בנוי על עוף שלם ממולא אורז בתוך סיר של אורז¹. הצ׳ולנט האשכנזי מבוסס על שעועית, גריסי פנינה, תפוחי אדמה ובשר בקר, ובתוכו לפעמים קישקע וקוגל^{1, 2}. בטבחה הלובית, בפקיילה התוניסאית ובחמינים של פרס ובוכרה המרכיבים שונים שוב, ולכן השם חמין מתאר דרך בישול ומועד, ולא מתכון אחד.

בכל עדה