יהודי מצרים

מי הם יהודי מצרים

הקהילה היהודית במצרים של המאה העשרים הייתה מורכבת מכמה קבוצות: יהודים ותיקים דוברי ערבית, ספרדים, יהודים שהגיעו מרחבי האימפריה העות׳מאנית אחרי פתיחת תעלת סואץ ב־1869, מיעוט אשכנזי וקהילה קראית^{2, 6}. משפחות רבות באו מחלב ומאיסטנבול, ובהן משפחות דוויק וששון⁶. בשנות העשרים החזיקו 50 עד 60 אחוז מיהודי מצרים באזרחות זרה, שהעניקה יתרונות כלכליים ומשפטיים, רק 10 עד 15 אחוז היו אזרחי מצרים, והשאר היו חסרי נתינות². גם ב־1947 היו רק כ־20 אחוז מן היהודים אזרחים מצרים^{1, 2}.

מאצראפנדימדאםטאנט

מן העת העתיקה ועד המאה ה־19

בסביבות 161 לפני הספירה הקים חוניו הרביעי מקדש בלאונטופוליס, ובמאה הראשונה לספירה היו היהודים כשמינית מתושבי מצרים¹. המרד של 115 עד 117 לספירה הביא כמעט לחורבן יהדות מצרים¹. אחרי הכיבוש הערבי קמה קהילה גדולה בפוסטאט, העיר שייסד עמרו אבן אל עאץ, ובמצרים חיו סעדיה גאון, שנולד בפיום ב־882, והרמב״ם, שחי רוב שנותיו בקהיר¹. בנימין מטודלה העריך בסביבות 1171 את מספר יהודי מצרים ב־12,000 עד 20,000, ואברהם, בנו של הרמב״ם, כיהן כנגיד הקהילה עד 1237¹.

בבית הכנסת בן עזרא בפוסטאט נשמרה גניזת קהיר, אוסף של כתבי יד ומסמכים שנצברו במשך מאות שנים². אוסף טיילור שכטר באוניברסיטת קיימברידג׳ לבדו כולל כ־193,000 קטעים, רובם בעברית, בערבית יהודית, בארמית ובערבית, ובהם מכתבים פרטיים ושטרות משפטיים לצד ספרות וכתבי קודש⁵. ב־1517 כבשו העות׳מאנים את מצרים¹. לפי הנוסע משולם חיו בקהיר ב־1481 כ־650 משפחות יהודיות, 150 משפחות קראיות ו־50 משפחות שומרוניות¹. בתקופה העות׳מאנית נסגר בית הכנסת המרכזי של קהיר מ־1545 עד 1584, ובמהומות של 1734 ו־1735 נהרגו יהודים רבים בעיר¹.

המאה העשרים: קהיר ואלכסנדריה

במפקד של 1897 נמנו במצרים 25,200 יהודים, רובם בקהיר ובאלכסנדריה, ובקהיר חיו גם כ־1,000 קראים¹. מספרם גדל ל־59,581 במפקד של 1917 ול־63,550 במפקד של 1937¹. ב־1947 נמנו 65,600 יהודים, 64 אחוז מהם בקהיר ו־32 אחוז באלכסנדריה, ו־59 אחוז מן המפרנסים היו סוחרים¹. בקהיר עברה הקהילה מן הרובע היהודי הישן למרכז העיר החדש, וב־1905 נבנה שם בית הכנסת שער השמים².

בנובמבר 1945 תקפו מתפרעים את הרובע היהודי בקהיר ושרפו בית כנסת, בית חולים ובית אבות¹. חוק החברות של 1947 חייב חברות להעסיק לפחות 75 אחוז עובדים מצרים, ופגע ביהודים רבים, שרובם לא היו אזרחים¹.

בלדיאוסטה

1948 עד 1967: היציאה ממצרים

בליל הכרזת המדינה, 15 במאי 1948, נעצרו במצרים יהודים בני 16 עד 67, והוחזקו בלי משפט בארבעה מחנות עד 18 חודשים². ב־19 ביוני 1948 אירע פיצוץ ברובע היהודי והקראי של קהיר, ועשרות נהרגו ונפצעו². בין יוני לאוגוסט 1948 נהרגו ונפצעו בפיגועים ברובעים היהודיים כ־250 יהודים^{1, 2}. בשנים 1948 עד 1950 עזבו את מצרים כ־25,000 יהודים, כ־14,000 מהם לישראל¹. בשבת השחורה, 26 בינואר 1952, נפגע גם רכוש יהודי רב, והנזק הוערך בכ־9 מיליון לירות מצריות¹.

אחרי עליית נאצר לשלטון בפברואר 1954 נעצרו יהודים רבים, ובאותה שנה נעצרו כ־100 יהודים¹. תשומת הלב התמקדה במשפט של 13 נאשמים ברשת מודיעין ישראלית, בפרשה שנקראת בישראל העסק הביש^{1, 2}. על רקע השיחות על פינוי הצבא הבריטי מתעלת סואץ יזם מודיעין צה״ל פעולות חבלה חשאיות במתקנים מערביים במצרים, שנועדו להיראות כמעשה של מחתרת מצרית ולפגוע ביחסי מצרים עם המערב, והפעיל לשם כך חוליה של יהודים מצרים². אנשי החוליה הטמינו פצצות בבתי קולנוע, בסניף דואר ובמרכזי מידע אמריקאיים בקהיר ובאלכסנדריה, וביולי 1954 נלכדו רובם². שניים מן הנאשמים מתו, ושניים אחרים, משה מרזוק ושמואל עזר, נידונו למוות והוצאו להורג ב־31 בינואר 1955; חלק מן האחרים שוחררו לימים בעסקת חילופי שבויים, ומצבם של יהודי מצרים הורע אחרי הפרשה^{1, 2}.

אחרי מלחמת סיני בנובמבר 1956 נעצרו מאות, כ־3,000 נכלאו בארבעה מחנות, וחוק אזרחות חדש שלל את אזרחותם של מי שהוגדרו ציונים^{1, 2}. הצלב האדום סייע לכ־8,000 יהודים חסרי נתינות לצאת, בעיקר לאיטליה וליוון, ורבים יצאו באוניות לאתונה, לנאפולי ולמרסיי אחרי שחתמו על ויתור על תביעותיהם ועל התחייבות שלא לשוב^{1, 2}. לחלק מן היהודים ניתנו 24 שעות בלבד לעזוב⁶. במפקד של 1957 נמנו במצרים 8,561 יהודים¹. אחרי מלחמת ששת הימים ב־1967 נעצרו מאות גברים, והרב הראשי חיים דוויק הוחזק שבעה חודשים; ב־1967 נותרו במצרים כ־3,000 יהודים, וב־1971 נותרו במצרים כ־400 יהודים¹.

לאן הלכו: ישראל והתפוצות

לפי הערכה, מיוצאי מצרים הגיעו כ־35,000 לישראל, כ־15,000 לברזיל, כ־10,000 לצרפת, כ־9,000 לארצות הברית, כ־9,000 לארגנטינה וכ־4,000 לבריטניה¹. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חיו בישראל ב־2023 כ־12,100 ילידי מצרים ועוד כ־37,200 ילידי ישראל שאביהם נולד בה, ובסך הכול כ־49,300 איש; הנתון אינו כולל את הדור השלישי³. לפי הלמ״ס עלו ממצרים ומסודן 16,028 איש מקום המדינה ועד סוף 1951, ו־17,521 בשנים 1952 עד 1960¹².

בישראל פועלת התאחדות עולי מצרים, שמסייעת בקליטה ובתביעות זכויות ומפעילה מרכז מידע, ופועל גם מרכז עולמי להנצחת מורשת יהדות מצרים². בכנס של יוצאי מצרים בתל אביב ב־1983 הוצע להקים מוזיאון לקהילה, והוא נפתח ב־2011².

השפות

רוב הקהילה הספרדית והלבנטינית דיברה צרפתית, לאדינו, איטלקית וערבית, ויוצאי סלוניקי גם יוונית, ואילו האשכנזים דיברו רוסית, יידיש ופולנית ואחר כך צרפתית². הצרפתית הייתה השפה העיקרית של הקהילה, והקראים דיברו בעיקר ערבית². בעיתונות היהודית במצרים הופיעו עיתונים בערבית יהודית לצד עיתונים בצרפתית².

הערבית היהודית של מצרים מנתה כ־15,000 דוברים ב־1900, ולפי הערכה נותרו לה כ־1,000 דוברים⁴. היא נבדלת מן הערבית של שכניהם המוסלמים והנוצרים בהעדפת התנועה u, ושומרת לפעמים את ההגה p במילים עבריות כמו חופה⁴. כמו בשאר ארצות צפון אפריקה נכנסו אליה מילים צרפתיות רבות⁴.

מרסימעלשחלאסאהלןאיזייךמברוקיאללהזי אל פולכל סנה ואנתה טייב

הקראים ממצרים

מצרים הייתה במשך מאות שנים מרכז קראי חשוב, ופוסטאט הייתה אחד ממרכזיו^{2, 9}. רוב הקראים בישראל באו ממצרים, ומספרם בישראל נאמד בכ־25,000⁹. הקהילות הגדולות הן ברמלה, שבה שוכן המרכז העולמי של היהדות הקראית, ובאשדוד, והמושבים מצליח ורנן הם היישובים הקראיים היחידים בעולם⁹. בישראל פועלים 13 בתי כנסת קראיים בעשרה יישובים⁹.

הקראים אינם משתמשים בלוח קבוע: ראש החודש נקבע לפי ראיית הירח, והעיבור לפי הבשלת השעורה⁹. הם אינם חוגגים את חנוכה, חולצים נעליים בבית הכנסת ומתפללים בכריעות ובהשתחוויות על שטיחים⁹. עמותת היהדות הקראית העולמית, שנרשמה ב־1982, היא הארגון המייצג של הקראים בישראל⁸. החוק בישראל מעולם לא הכיר בקראים כעדה דתית נפרדת, ומעמדם של בתי הדין הקראיים בעייתי; ב־1995 קבע בית המשפט העליון שפסקי הדין של בית הדין הקראי בענייני נישואין מחייבים בני זוג קראים⁹. לבת שנולדה נאמרת ברכה בבית הכנסת והאב עולה לתורה, ובר המצווה נערכת בבית הכנסת בשני, בחמישי או בשבת⁸.

המטבח

יהודי מצרים אכלו במידה רבה כמו שכניהם, אבל שמרו על כשרות; במשפחות רבות אכלו בשר בשבת ומאכלי חלב בימי החול, ובימי שישי נשלחו סירי החמין לאופה כדי שיתבשלו כל הלילה⁷. בליל הסדר הגישו במשפחות רבות מגש גדול במקום קערת הסדר, ועליו מנות גדולות של המאכלים הסמליים⁶. החרוסת הוכנה מתמרים ומצימוקים, כדי שתדמה לטין של הנילוס, ולצדה הוגשו ארטישוק עם פול ירוק וכבש ממולא אורז ברוטב משמש⁶.

פול מדמסמלוחייהטעמייהקושארימחשיפטירבסבוסהאום עליכנאפהריבת קוקוססחלבקרקדהחמיןסמבוסק

מוזיקה וקולנוע

יהודים מילאו תפקיד בתרבות המצרית של המחצית הראשונה של המאה העשרים^{10, 11}. המלחין והזמר דאוד חוסני, בן למשפחה קראית מקהיר, חיבר שירים ומחזות מוזיקליים, נחשב למחבר האופרה המצרית הראשונה, ולפי אחד המקורות לימד את אום כולת׳ום¹⁰. טוגו מזרחי, בן למשפחה יהודית מאלכסנדריה בעלת נתינות איטלקית, ייסד באלכסנדריה חברת סרטים וביים עשרות סרטים בערבית וביוונית; ב־1946 הואשם בשיתוף פעולה עם הציונות, עזב את מצרים ולא ביים עוד¹¹.

הקהילה היום

במצרים נותרו יהודים ספורים בלבד, ובית הכנסת שער השמים בקהיר הוא היחיד שעדיין פעיל^{1, 2}. בדצמבר 2018 הקצתה ממשלת מצרים כ־71 עד 72 מיליון דולר לשיקום בתי כנסת ואתרי מורשת יהודיים, ובינואר 2020 הסתיים שיקום בית הכנסת האחרון שנותר באלכסנדריה, אחרי שתקרתו קרסה ב־2017 והממשלה אישרה 40 מיליון לירות מצריות לתיקונו^{1, 2}. בית הקברות היהודי בבסאתין שבקהיר, הגדול במצרים, ראשיתו במאה התשיעית, וב־2019 החל שיקומו².

לקריאה נוספת

יעקב לנדאו, היהודים במצרים במאה התשע עשרה, ירושלים, 1967².

Shimon Shamir (ed.), The Jews of Egypt: A Mediterranean Society in Modern Times, Boulder, 1987².

אלינור ברקת, פוסטאט על הנילוס, ליידן, 1999².

רות קמחי, ציונות בצל הפירמידות, תל אביב, 2009².

ציר זמן

882

סעדיה גאון נולד בפיום

1517

הכיבוש העות׳מאני

1869

פתיחת תעלת סואץ ותחילת הגירה יהודית מן האימפריה העות׳מאנית

1947

65,600 יהודים במפקד

1948

מעצרים ופיגועים ברובעים היהודיים; כ־25,000 עוזבים עד 1950

1954

העסק הביש: מעצרים ומשפט הנאשמים

1956 עד 1957

מעצרים, שלילת אזרחות ויציאה המונית

1967

מעצר מאות גברים יהודים

2020

שיקום בית הכנסת באלכסנדריה הושלם