יהדות פולין

מי הם יהודי פולין

יהודי פולין הם חלק מיהדות אשכנז, ושפת הדיבור של רובם הייתה יידיש: במפקד 1931 ציינו 79.9 אחוז מיהודי פולין את היידיש כשפת אמם¹. באותו מפקד נמנו בפולין 3,113,933 יהודים, 9.8 אחוז מן האוכלוסייה¹. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפולין כ־3.3 מיליון יהודים¹.

בישראל חיו ב־2023 כ־23,500 ילידי פולין ועוד כ־136,300 ילידי ישראל שאביהם נולד בפולין, ובסך הכול כ־159,800 איש¹⁰. הנתון אינו כולל את הדור השלישי ואילך, ורבים מיהודי פולין עלו לארץ עוד לפני קום המדינה^{3, 10}.

מאמעטאטעבאבעזיידע

ראשית ההתיישבות ותור הזהב

התיישבות יהודית בפולין מתועדת מן המאה העשירית, וגלי הגירה מאשכנז הגיעו אחרי רדיפות מסעי הצלב במאה האחת עשרה ובמאה השתים עשרה¹. כתב הזכויות של קאליש מ־1264, מימי בולסלב החסיד, הסדיר את היחסים בין הנוצרים ליהודים, ויש מטבעות של מישקו השלישי שעליהם כתובות עבריות¹. אחרי הרדיפות בחצי האי האיברי ב־1391, גירוש ספרד ב־1492 וההמרה הכפויה בפורטוגל ב־1496 הגיעו לפולין גם יהודים משם¹. ב־1569 קם באיחוד לובלין האיחוד הפולני ליטאי, ובחלק גדול משטחיו ישבה אוכלוסייה יהודית¹. ב־1567 הותר להקים ישיבה בלובלין, ומ־1580 ועד 1764 פעל ועד ארבע הארצות, גוף השלטון העצמי המרכזי של יהודי פולין¹.

בפרעות שליוו את מרד חמלניצקי בשנים 1648 ו־1649 נחרבו קהילות רבות בפולין ובאוקראינה¹. הכרוניקות היהודיות של התקופה מביאות מספרים של 80,000 עד 120,000 נרצחים, והמסורת שמרה את ההערכה של יותר מ־100,000^{1, 13, 14}. המחקר היום מעריך מספר נמוך בהרבה: לפי ההערכה, באוקראינה כולה חיו ב־1648 כ־51,000 יהודים, וההיסטוריון שאול שטמפפר מעריך שנרצחו כ־20,000^{13, 14}. במפקד 1764 נמנו 750,000 יהודים, ובאותה שנה בוטל ועד ארבע הארצות¹. בחלוקות פולין בסוף המאה השמונה עשרה נחלקו יהודיה בין רוסיה, שקיבלה את רובם, אוסטריה, שקיבלה את גליציה, ופרוסיה¹.

חסידות, תנועות ופוליטיקה

מאמצע המאה השמונה עשרה התפשטה בפולין החסידות, בעקבות הבעל שם טוב, ונתקלה בהתנגדות הממסד הרבני¹. ההשכלה השפיעה מעט על רוב יהודי פולין, שנשארו ברובם אורתודוקסים וחסידים¹. אחרי גלי הפרעות של 1881 עד 1906 היגרו מתחום המושב של האימפריה הרוסית, שבו חיו גם רוב יהודי פולין, מאות אלפי יהודים, רבים מהם לאמריקה¹. הבונד, מפלגת הפועלים היהודית, נוסד ב־1897¹.

בין שתי מלחמות העולם התחלקו החיים הפוליטיים בין הציונים, האורתודוקסים של אגודת ישראל, והחילונים הלא ציונים של הבונד והפולקיסטים¹. בבחירות 1919 זכו המפלגות הציוניות בכמחצית מקולות הבוחרים היהודים¹. במפקד 1921 הצהירו כשלושה רבעים מן היהודים על לאום יהודי¹. תנועות הנוער הציוניות ובתי הספר של רשתות תרבות ויבנה עמדו במרכז החינוך היהודי, וורשה הייתה מרכז של הוצאה לאור, תיאטרון ועיתונות ביידיש ובעברית, ובהם העיתונים היינט ודער מאָמענט¹. אחרי מותו של פילסודסקי ב־1935 גברה האנטישמיות, והאוניברסיטאות הנהיגו מכסות לא רשמיות לסטודנטים יהודים¹.

השפה: יידיש פולנית

היידיש של יהודי פולין שייכת לקבוצת הניבים הדרומיים, והיא נקראת גם יידיש פולנית או מרכזית⁸. היא נשמעת אחרת מן היידיש הליטאית בעיקר בתנועות: בפי יהודי פולין נאמר 'דוס' ו'זוגן' במקום 'דאָס' ו'זאָגן', ו'קיגל' במקום 'קוגל'⁸. היידיש התקנית מבוססת בעיקר על ההגייה הליטאית, אף שרוב הדוברים דיברו ניבים דרומיים⁸. כשלושה רבעים מדוברי היידיש היום מדברים ניבים דרומיים, ורובם יידיש פולנית; רוב הקהילות החסידיות מדברות ניבים אלה, חוץ מחב״ד, שמדברת יידיש ליטאית⁸. ההבחנה באורך התנועות, שאבדה בניבים הצפוניים, נשמרה בניבים הדרומיים⁸.

נחתמזל טובשלעפקוועטשנודניקשלימזלאוי ווייגעזונטערהייטבובעלעמילות חיבה בעדות

העליות לארץ ישראל

העלייה הרביעית, בשנים 1924 עד 1931, נקראה גם עליית גרבסקי, על שם שר האוצר הפולני ולדיסלב גרבסקי, שהטיל מסים כבדים על המעמד הבינוני, שרובו היה יהודי³. כמחצית מכ־80,000 העולים בה באו מפולין, ובאותן שנים עזבו את הארץ כ־20,000³. רבים מהם התיישבו בערים: תל אביב קלטה כ־21,000 עולים ואוכלוסייתה גדלה לכ־40,000, וחיפה קלטה כ־14,000³. בין העולים היו בעלי מלאכה, סוחרים זעירים וחנוונים, ובגלל הקיוסקים הרבים שנפתחו אז בתל אביב כונתה העלייה בלעג עליית הקיוסקים³.

במשבר הכלכלי של 1926 ו־1927 הגיעה האבטלה לכשליש מן העובדים, ויותר מ־10,000 איש עזבו את הארץ³. בשנים 1933 עד 1937 עלו לארץ ישראל מפולין כ־75,000 יהודים¹.

השואה

ערב הכיבוש הגרמני ב־1939 חיו בפולין 3.3 מיליון יהודים, כעשרה אחוזים מן האוכלוסייה, יותר מבכל מדינה אחרת באירופה¹¹. אחרי חלוקת פולין בין גרמניה לברית המועצות בספטמבר 1939 נכלאו רוב היהודים שבשטח הכיבוש הגרמני, כ־1.8 מיליון, בגטאות¹¹. אחרי הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941 נכלאו בגטאות גם היהודים בשאר שטחי פולין, ורבים נשלחו למחנות ריכוז ולמחנות עבודת כפייה¹¹. בסוף המלחמה נותרו בחיים כ־380,000 יהודים פולנים, בפולין, בברית המועצות ובמחנות בגרמניה, באוסטריה ובארצות צ׳כיה¹¹. כל השאר נרצחו, רובם בגטאות ובששת מחנות ההשמדה שהקימו הגרמנים בשטח פולין: חלמנו, בלז׳ץ, סוביבור, טרבלינקה, מיידנק ואושוויץ בירקנאו¹¹.

הרצח בגז החל בדצמבר 1941 בחלמנו, במשאיות גז, ובו נרצחו תחילה יהודי גטו לודז׳¹¹. בחלמנו נרצחו כ־300,000 יהודים, רובם מפולין¹¹. בין מרץ ליולי 1942 הקימו הגרמנים את מחנות ההשמדה בלז׳ץ, סוביבור וטרבלינקה, ועד סוף 1943 נרצחו בהם כ־1,700,000 יהודים, רובם מפולין¹¹. בגירוש הגדול מגטו ורשה, מ־22 ביולי עד 21 בספטמבר 1942, נשלחו לטרבלינקה כ־265,000 מתושבי הגטו¹¹. בקיץ 1944 גורשו 80,000 היהודים שנותרו בגטו לודז׳, רובם לאושוויץ בירקנאו¹¹.

גטו ורשה, שהוקם באוקטובר 1940 ונסגר בנובמבר, היה הגטו הגדול באירופה הכבושה, וחיו בו כ־400,000 יהודים¹². ב־19 באפריל 1943, ערב פסח, נכנסו הגרמנים לגטו כדי לגרש את הנותרים, ולוחמי הגטו פתחו במרד, שבו השתתפו כ־700 לוחמים צעירים¹². הלחימה נמשכה 27 יום, עד 16 במאי 1943, וזה היה המרד היהודי הגדול במלחמת העולם השנייה¹². לפחות 7,000 יהודים נהרגו בקרבות או במחבואים, כ־7,000 שנתפסו בסוף הלחימה נשלחו לטרבלינקה ונרצחו, וכ־42,000 נשלחו למחנות עבודה ולמיידנק¹².

אחרי השואה

לפי דוח ממרץ 1946 חיו אז בפולין כ־60,000 יהודים, ועם כ־150,000 ששבו מברית המועצות ואחרים שבאו מגרמניה הגיע מספרם לכ־240,000¹. ב־4 ביולי 1946 נרצחו בפוגרום בקיילצה 38 עד 42 יהודים, אחרי שמועת שקר על חטיפת ילד; ב־1998 אמר הילד עצמו שמעולם לא נחטף⁷. אחרי הפוגרום גברה היציאה: ביולי 1946 החליטו כמעט 20,000 יהודים להגר, ובאוגוסט עלה מספרם לכ־30,000, ותנועת הבריחה, שהעבירה יהודים מאירופה, האיצה את פעולתה⁷. עד אביב 1947 ירד מספר היהודים בפולין מ־240,000 ל־90,000⁷.

בשנים 1948 עד 1960 עלו מפולין לישראל 146,032 יהודים: 106,414 מקום המדינה ועד סוף 1951, ו־39,618 בשנים 1952 עד 1960⁵. בשנים 1950 ו־1951 הותרה יציאה למי שוויתר על אזרחותו הפולנית, ועלו כ־25,000 יהודים¹. בשנים 1956 עד 1960, כשהתיר שלטונו של ולדיסלב גומולקה הגירה חופשית של יהודים, הגיעו לישראל לפי הערכה אחת כ־50,000, ובהם 13,000 עד 15,000 יהודים מברית המועצות שהורשו לחזור לפולין אחרי המלחמה²; לפי מקור אחר יצאו לישראל ב־1956 כ־35,000¹. קליטתם הייתה קשה, בין השאר משום שרבים מהם באו מן השכבות המבוססות בפולין וציפו ליותר².

מרץ 1968

ב־19 ביוני 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, נשא גומולקה נאום שהאשים חוגים ציוניים בקרב יהודים אזרחי פולין⁶. במרץ 1968 החלה מערכה אנטי ציונית, ויהודים רבים פוטרו ממשרותיהם והוטרדו⁶. לפי הערכות שונות עזבו את פולין בשנים 1968 עד 1972 בין 13,000 ל־25,000 יהודים, ומהם הגיעו לישראל כ־11,200 בשנים 1968 ו־1969; רוב היוצאים בחרו ביעדים אחרים⁶. בפולין נותרו אחרי הגל הזה 5,000 עד 10,000 יהודים⁶.

ב־1998 גינה הסיים הפולני את האנטישמיות של אירועי מרץ 1968, ובשנים שאחר כך התנצלו נשיאי פולין על האירועים⁶.

המטבח

המטבח של יהודי פולין הוא חלק מן המטבח האשכנזי, ובו דגים ממולאים, צ׳ולנט, קוגל, חלה ומאכלי כבד ושומן עוף⁴. הדג הממולא נעשה בדרך כלל מקרפיון: מוציאים את בשר הדג, טוחנים אותו עם בצל מטוגן, ביצים ותבלינים, ממלאים בחזרה ומבשלים⁴. בגרסה הפולנית מוסיפים סוכר לנוזל הבישול, ולכן הדג מתוק מעט⁴.

הבייגל נולד בקהילות היהודיות של פולין⁴. מרק הגריסים קרופניק מקורו בארצות פולין, ושמו נגזר מן המילה הסלאבית לגרעינים קלופים; בגרסאות היהודיות מבשלים אותו במרק עוף⁴. תפוח האדמה הגיע לרוב היהודים האשכנזים רק במחצית השנייה של המאה התשע עשרה⁴.

גפילטע פישצ׳ולנטחלהבייגללוקשן קוגלקוגל תפוחי אדמהכבד קצוץקישקעדג מלוחלאטקעסבאבקהצימעסחמיןשולחן שבת בעדות

שמות משפחה

יהודי פולין קיבלו שמות משפחה קבועים בסוף המאה השמונה עשרה ובמאה התשע עשרה, לפי חוקי המדינות ששלטו בשטחי פולין: באוסטריה, ובכלל זה בגליציה, נקבע ב־1787 שעל היהודים לקבל שמות משפחה גרמניים, ובאימפריה הרוסית חויבו ראשי הקהילות מ־1804 לתת שמות משפחה לבני הקהילה⁹.

כמו אצל שאר יהודי אשכנז, הקבוצה הגדולה של שמות המשפחה היא שמות של מקומות, כמו שפירא, משפייר, ופוזנר, מפוזנן⁹. קבוצות אחרות הן שמות של מקצועות, כמו שניידר, חייט, ובקר, אופה, ושמות שמעידים על כהונה ולוויה, כמו כהן, לוי, כ״ץ וסג״ל⁹. שמות כמו פולק ופולאק מעידים על מוצא מפולין⁹. בישראל עברתו עולים רבים, ובעיקר אשכנזים, את שמות משפחתם⁹.

הקהילה היום

במפקד האוכלוסין של פולין ב־2021 הגדירו את עצמם יהודים 17,156 איש, ולפי הדמוגרף סרג׳יו דלה פרגולה חיים בפולין כ־4,500 יהודים ועד 10,000 בני משפחות יהודיות¹. ב־2013 נפתח בוורשה, במקום שבו היה הגטו, המוזיאון לתולדות יהודי פולין, ומשלחות של בני נוער מישראל מבקרות בפולין מדי שנה¹.

לקריאה נוספת

פנקס הקהילות: פולין, יד ושם, בכמה כרכים לפי אזורים¹.

ציר זמן

המאה ה־10

התיעוד הראשון ליהודים בפולין

1264

כתב הזכויות של קאליש

1580

תחילת פעולת ועד ארבע הארצות (עד 1764)

1648

פרעות ת״ח ות״ט במרד חמלניצקי

1764

750,000 יהודים במפקד; ביטול ועד ארבע הארצות

1897

ייסוד הבונד

1924

תחילת העלייה הרביעית, עליית גרבסקי

1931

3,113,933 יהודים במפקד

1939

כ־3.3 מיליון יהודים בפולין ערב המלחמה

1942

הקמת מחנות ההשמדה בלז׳ץ, סוביבור וטרבלינקה; הגירוש הגדול מגטו ורשה

1943

מרד גטו ורשה, 19 באפריל עד 16 במאי

1946

הפוגרום בקיילצה, 4 ביולי

1956

תחילת עליית גומולקה (עד 1960)

1968

המערכה האנטי ציונית ויציאת היהודים

2021

17,156 יהודים במפקד פולין