חלה

ממה עשויה

המרכיבים הם קמח חיטה לבן, ביצים, מים, שמרים, סוכר ומלח. החלה היא פרווה, בלי חלב וחמאה, כדי שאפשר יהיה לאכול אותה בסעודה בשרית. בחלה האשכנזית מפזרים לרוב פרג או שומשום, ויש שמוסיפים צימוקים. קיימת גם חלת מים, בלי ביצים¹.

ברוב ימות השבוע אכלו יהודי מזרח אירופה לחם שיפון מחמצת, וקמח החיטה הלבן היה יקר ונשמר לשבת, לחגים ולאורחים³. השמרים היו חיוניים לאפיית החלה, ובחלק מהמקומות קנו אותם מן הרב המקומי, שמכירת השמרים הייתה אחד ממקורות פרנסתו³.

מקור השם

המילה חלה באה מן הפרשת חלה, החלק מן העיסה שמפרישים לפני האפייה, כפי שנאמר בספר במדבר. עם הזמן עבר השם אל הלחם כולו¹. לפי גיל מרקס, יהודי גרמניה ואוסטריה התחילו לקרוא ללחם השבת שלהם חלה רק במאה ה־15⁴. בשבת מברכים על שני לחמים, לחם משנה, זכר למנה הכפולה של המן שירדה במדבר ביום שישי².

בשאר הארצות היו ללחם השבת שמות אחרים. ביידיש המערבית, באוסטריה ובחלקים מהונגריה הוא נקרא ברכעס, ובמקומות אחרים קוילעטש, קיטקע או שטריצל³. השם קיטקע נשמר עד היום בדרום אפריקה¹. בפולין יש לחם מתוק דומה בשם חאלקה¹.

הקליעה והצורות

מקור הצמה שנוי במחלוקת. לפי מגי גלייזר, הקליעה התחילה במאה ה־15 באוסטריה, במורביה ובדרום גרמניה, כשאופים יהודים אימצו את צורת הלחמים של יום ראשון של שכניהם¹. ההיסטוריונית הלן ז׳אוהרה פינייר הציעה מקור קדום יותר, לחם קלוע בספר בישול אנדלוסי מן המאה ה־13¹. החלה הקלועה הגיעה לארץ ישראל עם יהודי אשכנז, ובצפון אפריקה לא הכירו אותה².

בראש השנה אופים חלה עגולה, לפעמים עם צימוקים, ומטבילים אותה בדבש עד סוכות². במוטל, ליד פינסק, קישטו את חלות ראש השנה בסולם או בציפור מבצק, ובליטא קישטו חלות בכף יד, סימן לחידוש הידידות, כי בערב יום כיפור נהגו ללחוץ ידיים ולבקש מחילה³.

בעיירות אפו נשים רבות את החלות בתנור הביתי, ואחרות הביאו אותן לאופה, בעיקר בקיץ, כשהיה חם מדי לאפות בבית. בגומבין שבפולין היו המאפיות מלאות בימי חמישי בנשים ובבנותיהן שהביאו חלות ועוגות לשבת³.

גרסאות

• בראש השנה אופים חלה עגולה, לפעמים עם צימוקים, ומטבילים אותה בדבש.
• במוטל ליד פינסק עיטרו את חלות ראש השנה בסולם או בציפור מבצק.
• בליטא עיטרו חלות בכף יד, על שם לחיצת היד ובקשת המחילה בערב יום כיפור.