לעקאח

ממה עשויה

המרכיבים הבסיסיים הם קמח ודבש, ובמתכונים המסורתיים קמח שיפון¹. מוסיפים תבלינים כמו ציפורן, ג׳ינג׳ר וקינמון, ולעתים קרובות קפה או תה, שמעמיקים את הצבע^{1, 3}. העוגה דחוסה, נאפית לרוב בתבנית מוארכת, ויש שמוסיפים לה אגוזים, שקדים או צימוקים³. יש גם מתכונים קלים יותר, קרובים לעוגת ספוג. בדרך כלל לא מצפים אותה¹.

בראש השנה אוכלים אותה מאותה סיבה שאוכלים תפוח בדבש, כדי שהשנה תהיה מתוקה. יש שאופים אותה עגולה, כמו החלה של ראש השנה³.

ערב יום כיפור

בערב יום כיפור נוהגים בקהילות חסידיות לבקש פרוסת לעקאח, בדרך כלל מן הגבאי או משמש בית הכנסת². הטעם שנותנים לכך הוא שאם נגזר על אדם להזדקק לאחרים בשנה הבאה, הבקשה הזאת ממלאת את הגזירה מראש. הטעם מובא בליקוטי שיחות של הרבי מליובאוויטש, על פי ספר "אלף המגן"².

לפי המסורת החסידית, הבעל שם טוב נתן לעקאח עם הברכה ביידיש שהקדוש ברוך הוא ייתן שנה טובה, ואדמו״ר הרש״ב מליובאוויטש הוסיף "שנה מתוקה"². הרבי מליובאוויטש חילק לעקאח בעצמו בערב יום כיפור, ובשנים מאוחרות יותר גם בימים שלפניו. חסידים הביאו לעקאח לבית הכנסת גם לקידושים ולימי זיכרון, ובחסידות גור הוא היה העוגה היחידה שהותרה בקידוש בשטיבל².

מקור השם

המילה ביידיש קשורה לפועל לעקן, ללקק, והיא מיוחסת לגרמנית תיכונה lecke^{1, 4}. בעברית נקשר השם למילה "לקח", כלומר תורה ולימוד, והרבי מליובאוויטש דרש אותו על הפסוק "כי לקח טוב" בספר משלי². ביידיש לעקעך יכול לציין גם עוגה בכלל, ובמשמעות נוספת גם צורת מעוין⁴.

עוגות דבש מוכרות מן העת העתיקה. לפי חוקר המטבח היהודי גיל מרקס, האזכור הקדום ביותר במקור יהודי לעוגה בשם לעקאח הוא בספר הרוקח של רבי אלעזר מוורמס, מימי הביניים¹. במאה ה־13 התבססו רבות מהגרסאות האשכנזיות על עוגות הדבש והתבלינים הגרמניות, ויהודי אשכנז הביאו את העוגה לארץ ישראל¹.

גרסאות

• במתכונים המסורתיים משתמשים בקמח שיפון.
• בגרסאות קלות אופים עוגה אוורירית בסגנון עוגת ספוג.