יהדות עיראק

נקראים גם: יהדות בבל, יהודי עיראק, יוצאי עיראק, יהודי בבל, עיראקים, יהדות עירק. ערבית יהודית בגדאדית. 119 ערכים.

יהדות עיראק, שנקראת גם יהדות בבל, היא הקהילה היהודית שישבה בארץ הפרת והחידקל מגלות בבל במאה השישית לפני הספירה ועד אמצע המאה העשרים, ונחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם^{1, 2}. בשנים 1950 ו־1951 עלו רוב בניה לישראל במבצע עזרא ונחמיה, ובעיראק נותרו כ־6,000 יהודים^{2, 4}. לפי נתוני 2023 חיו בישראל כ־202,700 ילידי עיראק וילדיהם⁶.

מי הם יהודי עיראק

בישראל נקראים בני העדה יוצאי עיראק או יוצאי בבל, ובשם בבל קרויים גם מוסדות העדה, כמו מרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה ובתי הכנסת של קהילת עולי בבל^{9, 17}. ראשית הקהילה בגלות יהויכין, ב־597 או ב־598 לפני הספירה, ובגלות שאחרי חורבן בית ראשון ב־586 לפני הספירה, כלומר הרבה לפני גירוש ספרד, ורוב הגולים נשארו בבבל גם אחרי שהתיר כורש לשוב לארץ ישראל^{1, 2}. ערב העלייה ההמונית מנתה הקהילה לפי הערכות כ־135,000 נפש, כשלושה אחוזים מתושבי עיראק, וכ־90,000 מהם ישבו בבגדאד^{2, 4}.

בישראל חיו ב־2023 כ־38,800 ילידי עיראק ועוד כ־163,900 ילידי ישראל שאביהם נולד בעיראק, ובסך הכול כ־202,700 איש⁶. הנתון הרשמי כולל שני דורות בלבד, ולכן אומדנים אחרים גבוהים ממנו: לפי אומדן שפורסם ב־2003 מנו יוצאי עיראק וצאצאיהם בישראל כ־450,000⁷.

בגדאד מרכז מורשת יהדות בבל מבצע עזרא ונחמיה

מגלות בבל לבגדאד

בתקופה הפרתית ובתקופה הסאסאנית נהנתה הקהילה מאוטונומיה, ובראשה עמד ראש הגולה, שייצג את היהודים מול השלטון¹. בישיבות סורא, פומבדיתא ונהרדעא נערך מן המאה השלישית ועד סוף המאה החמישית התלמוד הבבלי, ואחרי האמוראים עמדו בראש הישיבות הסבוראים והגאונים¹. אחרי הכיבוש המוסלמי היו היהודים בני חסות ששילמו מס גולגולת, בגדאד נעשתה מקום מושבו של ראש הגולה, ואליה עברו בהמשך גם ישיבות סורא ופומבדיתא². בסוף המאה השתים עשרה מצא הנוסע בנימין מטודלה בבגדאד כ־40,000 יהודים¹.

ב־1534 כבשו העות׳מאנים את בגדאד, ומלבד שלטון פרסי בשנים 1623 עד 1638 נשארה העיר בידיהם עד 1917². במאה התשע עשרה גדלה הקהילה: בבגדאד חיו כ־16,000 יהודים ב־1845, כ־20,000 ב־1860 וכ־25,000 ב־1889, כרבע מתושבי העיר². ב־1832 נפתח בבגדאד תלמוד תורה ציבורי, ובו 13 כיתות, ומ־1905 נלמדה בו גם ערבית¹. העלייה לרגל לקברי נביאים וצדיקים, ובראשם קבר יחזקאל בכפר אל כפל, הייתה חלק מרכזי בחיי הדת של הקהילה¹.

בגדאד קבר יחזקאל קבר עזרא הסופר חילה

הערים והאזורים

רוב יהודי עיראק ישבו בבגדאד: לפי טבלת מפקד 1947 נמנו במחוז בגדאד 76,825 יהודים מתוך 115,777 בכל המדינה². הקהילה השנייה בגודלה הייתה בבצרה, עיר הנמל של הדרום, עם 9,388 יהודים במחוז, ואחריה מוסול שבצפון, עם 8,696². קהילות קטנות יותר ישבו בכירכוך, בעמארה, בחילה, בדיאלה ובעיירות נוספות לאורך הנהרות². לפי טבלת המחוזות מנה המפקד הרשמי של 1947 115,777 יהודים, ולפי נתון אחר באותו מקור כ־118,000, ויש מחקרים שלפיהם המספר האמיתי היה גבוה יותר².

בארבעת המחוזות הצפוניים, מוסול, ערביל, סולימאניה וכירכוך, נמנו ב־1947 19,767 יהודים². בין שפות הקהילה נמנית גם הארמית, שבה דיברו יהודי כורדיסטן בצפון, ומסורתם נדונה בערך נפרד על יהדות כורדיסטן¹.

בצרה מוסול חילה יהדות כורדיסטן

השפה: הערבית היהודית של בגדאד

יהודי בגדאד דיברו ניב ערבי משלהם, שדובריו קראו לו 'הדיבור של היהודים' או 'הדיבור שלנו'⁵. זהו ניב מן הסוג שהבלשנים מכנים קלתו, הקרוב לערבית של צפון מסופוטמיה, ואילו המוסלמים בבגדאד דיברו ניב מסוג גלת⁵. ההבדלים נשמעים בהגייה: היהודים שמרו על הקו״ף כעיצור ענבלי, במקום שבו המוסלמים הגו אותה כעין גימ״ל, ובניב היהודי הוגתה הרי״ש הישנה כעיצור גרוני⁵. הבלשן חיים בלאנק תיאר את ההבדלים בין הניבים של היהודים, המוסלמים והנוצרים בבגדאד בספרו מ־1964⁵.

בניב נשתמרו מילים מעברית, כמו בראכה, ברכה, ומילים מפרסית, כמו קורי, קומקום התה⁵. לשון הכתיבה של הקהילה הייתה ערבית יהודית באותיות עבריות, השונה מלשון הדיבור⁵. בבתי הספר של הקהילה נלמדו גם צרפתית, אנגלית וטורקית². בישראל עברו בני העדה לעברית, ואת הניב מדברים היום בעיקר בני הדור המבוגר^{5, 7}. מילון הניב הבגדאדי של גילה שוורי יונה ראה אור לראשונה ב־1995, ובמהדורה שנייה ב־2013¹⁴.

אשלונק בראח׳ה קורי עיוני בדאלק פדווה עשת אידכ בלעאפיה סכתי וח׳ליה בס בקה מילות חיבה בעדות

פרנסה, חינוך והמאה העשרים

בערים עסקו היהודים במסחר, בטקסטיל, בצורפות ובבנקאות, ובשנות השלושים והארבעים עבדו כ־32 אחוז מיהודי בגדאד במלאכה ובתעשייה וכ־27.5 אחוז במסחר¹. יהודים עבדו גם כפקידים, כעובדי בנקים וכפקידי ממשל². בית הספר הראשון של רשת כל ישראל חברים בבגדאד נפתח לבנים ב־1864 לפי מקור אחד וב־1865 לפי מקור אחר, ובית הספר לבנות ב־1883 או ב־1893^{1, 2}. עד העלייה ההמונית פעלו בבגדאד 20 בתי ספר בפיקוח הקהילה².

בתקופת המנדט הבריטי, מ־1920, קיבלו היהודים שוויון בפני החוק, חמישה מושבים בפרלמנט ושליטה בבתי הספר שלהם, וששון חסקיל היה שר האוצר הראשון של עיראק^{1, 2}. מאמצע שנות השלושים גברה האפליה: ב־1934 פוטרו יהודים ממשרות ממשלתיות, וב־1935 הוגבלה קבלתם לבתי ספר ממשלתיים¹.

ב־1 וב־2 ביוני 1941, בחג השבועות, התחולל בבגדאד הפרהוד, הפוגרום ביהודי העיר, אחרי קריסת שלטונו של רשיד עאלי אל כילאני⁴. לפי ועדת החקירה הממשלתית נהרגו 128 יהודים ו־210 נפצעו, ולפי הערכות אחרות נרצחו 150 עד 180⁴. לפי נתון נפוץ אחר נרצחו 179 יהודים ו־242 ילדים התייתמו^{1, 2}. אחרי הפרעות פנו צעירים רבים לתנועה הציונית או למפלגה הקומוניסטית, ומקבוצות ההגנה העצמית צמח ארגון ההגנה בעיראק, שפעל עד 1951⁴.

הפרהוד המחתרת הציונית בעיראק בגדאד

העלייה: מבצע עזרא ונחמיה

אחרי 1948 נעצרו יהודים, פוטרו ממשרותיהם ונפגעו כלכלית, והסוחר שפיק עדס הוצא להורג באשמת בגידה¹. רבים ברחו דרך הגבול לאיראן¹. במרץ 1950 התירה ממשלת עיראק ליהודים לצאת בתנאי שיוותרו על אזרחותם^{1, 3}. בחודש הראשון נרשמו כ־150 איש, ובאמצע אפריל 1950 כבר כ־40,000: 23,372 בבגדאד, כ־15,000 בבצרה וסביבתה וכאלף בצפון³.

הקבוצה הראשונה הוטסה ללוד במאי 1950³. ב־10 במרץ 1951 הקפיא הפרלמנט העיראקי את רכושם של 103,866 היהודים שוויתרו עד אז על אזרחותם³. אחרי ההקפאה הואצה היציאה: באפריל 1951 עלו מעיראק כ־22,000 איש, במאי כ־18,000 וביוני כ־15,000, ועד סוף יוני הגיע מספר העולים מעיראק לכ־103,000³.

בין אפריל 1950 ליוני 1951 בוצעו בבגדאד חמישה פיגועים נגד מטרות יהודיות¹⁹. הידוע שבהם היה הרימון שהושלך בינואר 1951 לחצר בית הכנסת מסעודה שם טוב, שבה עמדו מתפללים ועולים שהמתינו להסעה לשדה התעופה; לפי הדיווח הראשון נהרג לפחות אדם אחד ונפצעו יותר מעשרים^{18, 19}. ב־1951 גילו שלטונות עיראק מחסני נשק של המחתרת הציונית, עצרו כ־80 יהודים, ושניים מהם, יוסף בצרי ושלום צאלח, נידונו למוות ונתלו ב־19 בינואר 1952². מי עמד מאחורי הפיגועים לא הוכרע: יש שייחסו אותם לשליחים מישראל או לפעילים ציונים מקומיים שביקשו להאיץ את היציאה, ויש שייחסו אותם לקיצונים מוסלמים¹⁹. צוות של המוסד בדק את העניין ב־1952 ולא מצא הוכחה למעורבות אנשיו, אבל רבים מיוצאי עיראק המשיכו לטעון שהמחתרת הייתה מעורבת וטענו שאין זה ראוי שהמוסד יחקור את עצמו, וב־1960 הורה ראש הממשלה דוד בן גוריון על בדיקה נוספת¹⁹.

המספרים הכוללים שונים ממקור למקור: לפי הערכה אחת עלו בשנים 1948 עד 1951 כ־123,500 יהודים², ולפי אחרת כ־124,000 מתוך כ־135,000⁴. אחרי העלייה נותרו בעיראק כ־6,000 יהודים, ובהם הרב ששון כדורי, ראש הקהילה^{1, 2}.

חוק הוויתור על הנתינות מבצע עזרא ונחמיה הקפאת רכוש יהודי עיראק הפיגוע בבית הכנסת מסעודה שם טוב

איפה התיישבו בישראל

רבים מן העולים שוכנו במעברות, ויש שנשארו בהן שנים רבות, במקרים מסוימים עד שבע שנים⁷. ליד העיר שהפכה לאור יהודה הוקמו בשנים 1950 עד 1953 מעברות סאקיה וכפר ענה, שמספר תושביהן הגיע לכ־16,000, רובם עולים מעיראק⁸. ב־1955 הכריזה הממשלה על אור יהודה כיישוב קבע, וב־1988 היא הוכרזה כעיר⁸. במעברות דווח על רעב, על תנאי תברואה קשים ועל תחלואה בפוליו בקרב ילדים, ותושבים ארגנו שביתות רעב, שביתות שבת והפגנות⁷.

רמת גן היא אחת הערים שבהן חיים עולים רבים מעיראק⁹. בבתי כנסת בעיר נשמר מנהג קהילת עולי בבל⁹. יוצאי עיראק התיישבו גם בקריית גת ובערים נוספות, ואחרים נשלחו למושבים ולעיירות פיתוח בפריפריה⁷.

בישראל נחשבה הערבית לשפת האויב, וההשתלבות בחברה חייבה מעבר לעברית; הערבית נשמרה בעיקר בספרות, באמנות ובחיי המשפחה⁷. בשנות השבעים צמח מעמד ביניים מזרחי, ובו גם בני הדור השני של יוצאי עיראק⁷.

אור יהודה רמת גן מרכז מורשת יהדות בבל

המטבח

ארוחת הבוקר של שבת בבית היהודי העיראקי כוללת ביצים וחציל מטוגן, ובמשפחות רבות גם פיתה חמה, סלטים ועמבה¹¹. מן המרכיבים האלה נולד בישראל הסביח: ב־1961 החלו למכור אותם בתוך פיתה בדוכן ברחוב עוזיאל ברמת גן, וב־2020 נקרא המקום כיכר הסביח¹⁰. לשבת הכינו את התבית, ובימות החול אכלו במשפחות רבות קיצ׳רי, ירקות ממולאים ועוף עם אורז¹².

בבוקר חג השבועות אכלו יהודי בגדאד כאהי וקיימר¹¹. לפי עדות מכירכוך הכינו את הכאהי רק בשבועות, והגישו אותו עם סוכר או דבש¹². במטבח המסורתי בישלו את האוכל טרי בכל יום, ובערב אכלו בשר או עוף¹².

תבית ביצים חומות עמבה סביח קיצ׳רי כאהי קובה סלק קובה חמוד קובה במיה סמבוסק בטאווה זנגולה בעבע בתמר חג׳י בדה מסאפן חלק קובה סמבוסק חמין שולחן שבת בעדות

חגים ומנהגים

בחג השבועות נהגו יהודי בגדאד לעלות לרגל לקבר יחזקאל¹¹. בכירכוך נקרא היום שאחרי שבועות בשם מיוחד, ובו יצאו המשפחות עם אוכל ושתייה אל הנהר, בילו שם את היום והתערבו מי יחצה את הנהר ויחזור¹². השכנות התכנסו לסעודה משותפת, וכל אחת הביאה צלחות משלה¹².

לפי עדות של משפחה מכירכוך, בפסח נמנעו מכל מוצרי החלב, משום שהם מחמיצים כשהם עומדים, והמשפחה המשיכה במנהג גם בישראל¹². בליל שבת שרים אחרי הקידוש שבחות, שירי שבח יהודיים¹¹. הקהילה שמרה על צום יום הכיפורים, על כשרות, על ברית מילה ועל דיני נישואים וקבורה, ויהודים בעיראק אף קנו שטרות של אדמה בארץ ישראל מתוך תקווה דתית¹.

שבועות אצל יהודי עיראק קבר יחזקאל קבר עזרא הסופר חינה עין הרע סדר ראש השנה

מוזיקה

נגנים יהודים מילאו מקום מרכזי במוזיקה העיראקית, בין השאר משום שמוסלמים רבים ראו בנגינה מקצוע של מעמד נמוך; בבגדאד פעל בית ספר לעיוורים שלימד נגינה ושירה¹. האחים צאלח ודאוד אל כוויתי, שנולדו בכווית ב־1908 וב־1910 למשפחה שמוצאה מעיראק, עברו לבצרה ב־1928 ונחשבים מחלוצי המוזיקה העיראקית המודרנית, ובייחוד המקאם העיראקי¹³. צאלח הלחין לזמרים כמו סלימה מוראד, נאזם אל ע׳זאלי, אום כולת׳ום ומוחמד עבד אל והאב¹³.

האחים עלו לישראל ב־1951 ונפטרו בתל אביב, וב־2009 נקרא על שמם רחוב בשכונת התקווה¹³. אחרי 1979 הורה שלטון סדאם חוסיין להסיר את שמותיהם מן הארכיונים הלאומיים, ומאות משיריהם סווגו מחדש כמנגינות עממיות¹³.

בצרה

שמות ושמות משפחה

שמות המשפחה של יהודי בגדאד נאספו בכמה רשימות¹⁴. הרשימה הראשונה נערכה ב־1911 בידי שני חכמים בגדאדים לבקשת דוד ששון, ונדפסה בתרגום העברי של ספרו על תולדות יהודי בגדאד ב־1955¹⁴. בנספח למילון הניב של גילה שוורי יונה יש 664 שמות משפחה, ומפתח שערך הגנאלוג יעקב רוזן קניגסבוך מרשימות פטור עות׳מאניות מ־1892 ומ־1899, מרשימת מי שאזרחותם נשללה ב־1951 ומרישומי קבורה מבגדאד מונה 784 שמות¹⁴.

בין השמות במפתח יש שמות שמשמעותם בערבית מקצוע, כמו צבאע׳, צבע, ונג׳אר, נגר; שמות של ערי מוצא, כמו חלבי, מוצלי ובצרי; ושמות של תפקידים בקהילה, כמו חכם, חזן ושמש¹⁴. שמות כמו ששון, עזרא וכדורי מזוהים גם עם משפחות בגדאדיות שהתיישבו בהודו ובמזרח הרחוק¹⁵.

הבגדאדים בהודו ובמזרח הרחוק

מן המאה השמונה עשרה יצאו סוחרים יהודים מעיראק לערי הנמל של הודו, ובני הקהילות שהקימו נקראו בגדאדים, אף שהיו ביניהם גם יוצאי סוריה, מצרים, תימן ואיראן¹⁵. המושבה הקבועה הראשונה קמה בסוראט ב־1730, ובהמשך קמו קהילות בכלכותה, בבומביי, ברנגון, בסינגפור, בשנגחאי ובהונג קונג¹⁵. דוד ששון, שהגיע לבומביי ב־1833, היה אבי משפחת ששון¹⁵.

לפני מלחמת העולם השנייה חיו בקהילות האלה כ־11,000 איש, ובכלכותה ובבומביי כ־3,500 וכ־3,000¹⁵. אחרי המלחמה, סוף השלטון הבריטי ועליית הקומוניזם בסין עזבו כמעט כולם עד שנות השבעים, בעיקר לישראל, לבריטניה ולאוסטרליה¹⁵.

הקהילה היום

בעיראק נותרו כ־6,000 יהודים אחרי העלייה ההמונית, כ־3,000 ב־1968 וכ־120 ב־1996². בשנים 1968 עד 1973 סבלו היהודים בעיראק מרדיפות: מינואר 1969 עד ינואר 1970 נתלו 13 יהודים, ועד אפריל 1973 הגיע מספר היהודים שנתלו, נרצחו, נחטפו או נעלמו ל־46². לפי מקור אחר נרצחו בשנים האלה כ־50 יהודים¹. בית הכנסת מאיר טוויג, האחרון שפעל בבגדאד, נסגר ב־2003¹⁶. ב־2021 דווח על ארבעה יהודים בבגדאד, ובחבל הכורדי העריך דוח של משרד החוץ האמריקני מ־2020 כ־70 עד 80 משפחות יהודיות¹⁶.

בישראל פועל מאז 1973 מרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה, ובו מוזיאון, מכון מחקר, ספרייה וארכיונים של תצלומים, תעודות ועדויות בעל פה¹⁷. בספריית המרכז נשמרים ספרי קודש שנדפסו בבגדאד ובמזרח הרחוק מאמצע המאה התשע עשרה ועד שנות החמישים¹⁷.

יהודים בעיראק היום בית הכנסת מאיר טוויג התליות בבגדאד מרכז מורשת יהדות בבל

לקריאה נוספת

אברהם בן יעקב, יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים ועד ימינו, 1965¹.

חיים סעדון (עורך), עיראק, בסדרה קהילות ישראל במזרח, מכון בן צבי, 2002¹.

נסים קזז, היהודים בעיראק במאה העשרים, 1991¹.

דוד סגיב, יהדות בצומת נהריים: קהילת בצרה 1914 עד 1952, 2004¹.

דבורה הכהן, עולים בסערה: העלייה הגדולה וקליטתה בישראל 1948 עד 1953, יד יצחק בן צבי, 1994³.

Haim Blanc, Communal Dialects in Baghdad, Harvard University Press, 1964⁵.

ציר זמן

597 או 598 לפנה״ס: גלות יהויכין לבבל
586 לפנה״ס: חורבן בית ראשון וגלות בבל
המאות 3 עד 5: עריכת התלמוד הבבלי בישיבות בבל
1534: העות׳מאנים כובשים את בגדאד
1832: תלמוד תורה ציבורי נפתח בבגדאד
1864: בית הספר הראשון של כל ישראל חברים בבגדאד (או 1865)
1920: המנדט הבריטי; ששון חסקיל שר האוצר הראשון
1941: הפרהוד בבגדאד בחג השבועות
1950: חוק הוויתור על הנתינות; תחילת מבצע עזרא ונחמיה
1951: הקפאת הרכוש ושיא העלייה
1952: תליית יוסף בצרי ושלום צאלח בבגדאד
1955: אור יהודה מוכרזת יישוב קבע
1961: הסביח נמכר לראשונה ברמת גן
1969: התליות בבגדאד
1973: ייסוד מרכז מורשת יהדות בבל
2003: בית הכנסת מאיר טוויג נסגר

המילון כל 52

אבן כלב בן כלב
איד מן ורא ואיד מן ג׳דאם יד אחת מאחור ויד אחת מלפנים; חזר בידיים ריקות
אללה וויאכ אלוהים איתך; לך לשלום, יום טוב
אש נסווי מה נעשה; אין מה לעשות
אשלונק מה שלומך; מילולית 'מה מצבך'
באבא אבא
בדאלק במקומך; אני אקח על עצמי את הרע שמגיע לך
בומה ינשוף; אדם טיפש
בזונה חתול
בלמילה בברית המילה; שייוולד לך בן ונחגוג בברית
בלעאפיה בבריאות; תתחדש, בתיאבון, תהנה מהמתנה
בס בקה מספיק כבר, די
בעורסכ בחתונה שלך; שתתחתן בקרוב
בראח׳ה ברכה
ג׳יג׳ה עוף; ג׳יג׳י עוף חי, ג׳יג׳ה עוף מבושל
דאח׳ מוח׳כ ולעבת נפסכ שיתעייף ויסתחרר לך המוח ותתהפך לך הבטן
היל הל
וא וילי אוי לי; קריאה של תלונה וצער
ואחד קינפח׳ אל לאח׳ אחד מנפח את השני; שניים שמחמיאים זה לזה בלי בסיס
ואללה באלוהים; באמת
וי אבל אוי, אבל; קריאה של צער, תסכול והפתעה רעה
וקע מזאלם שייפול מזלם; שהמזל שלהם ייגמר
זוג אל אלמנה בעלה של האלמנה; שתמות
זיארה ביקור, עלייה לרגל; עיד אז זיאע׳ה הוא חג השבועות

כל 52 הערכים: המילון

המטבח

ביצים חומות ביצים חומות הן ביצים שמבשלים בסיר התבית לאורך כל הלילה של שבת, עד שהקליפה מקבלת גוון חום והחלבון מתקשה ומשחים.
בעבע בתמר בעבע בתמר היא עוגייה עגולה ושטוחה של יהודי עיראק, ממולאת בשכבה דקה של מחית תמרים ומפוזרת בשומשום.
זנגולה זנגולה היא ספירלה מטוגנת של בלילת שמרים, שמזלפים לתוך שמן חם ואחרי הטיגון טובלים בסירופ סוכר ולימון.
חג׳י בדה חג׳י בדה היא עוגיית שקדים קטנה ועגולה של יהודי עיראק, משקדים טחונים, סוכר וחלבון, ובמרכזה שקד שלם.
חלק חלק הוא החרוסת של יהודי עיראק: סילאן, כלומר סירופ תמרים סמיך, מעורב באגוזי מלך כתושים.
כאהי כאהי הוא מאפה עיראקי של שכבות בצק דקות, אפוי או מטוגן, שמגישים עם סירופ ועם קיימר, שמנת סמיכה מחלב תאו.
מסאפן מסאפן היא עוגיית שקדים רכה של יהודי עיראק, מקמח שקדים, סוכר, חלבון, הל ומי ורדים, שנאפית לפסח ומעוצבת לרוב בצורת כוכב.
סביח סביח הוא כריך פיתה של חציל מטוגן, ביצה קשה, טחינה, סלט ועמבה, שנמכר לראשונה ברמת גן בשנת 1961.
סמבוסק בטאווה סמבוסק בטאווה הוא כיסון בצק בצורת חצי ירח, ממולא גרגרי חומוס מעוכים עם בצל מטוגן ותבלינים, ומטוגן בשמן.
עמבה עמבה היא תערובת של מנגו ירוק כבוש ברוטב צהוב של חילבה, כורכום ומלח.
קובה במיה קובה במיה היא קובה מבושלת: כופתאות ממולאות בשר שמתבשלות ברוטב עגבניות חמוץ ומתוק עם במיה.
קובה חמוד קובה חמוד היא קובה במרק חמוץ: כופתאות ממולאות בשר שמתבשלות במרק לימון עם ירקות כמו קישואים, סלרי ועלים ירוקים.
קובה סלק קובה סלק היא קובה במרק סלק: כופתאות סולת ממולאות בשר שמתבשלות במרק סלק אדום חמוץ ומתוק.
קיצ׳רי קיצ׳רי הוא תבשיל של אורז ועדשים כתומות, שמקורו בהודו.
תבית תבית הוא תבשיל השבת של יהודי עיראק: עוף שלם ממולא אורז מתובל, שטמון בסיר של אורז ומתבשל לאט כל הלילה, כדי שיהיה מוכן לסעודת השבת בלי לבשל בשבת עצמה.

מתכונים

בעבע בתמר בעבע בתמר היא עוגייה עגולה ושטוחה של יהודי עיראק, מבצק שמרים שעוטף שכבה דקה של מחית תמרים, מוברשת בביצה ומפוזרת בשומשום.
זנגולה זנגולה היא מאפה מטוגן של יהודי עיראק: בלילה דלילה שמזלפים בספירלות לתוך שמן חם, ואחרי הטיגון טובלים בסירופ סוכר ולימון.
חג׳י בדה חג׳י בדה היא עוגיית שקדים קטנה של יהודי עיראק, משקדים טחונים, סוכר וחלבון, מתובלת בהל ובמי ורדים.
חלק חלק הוא החרוסת של יהודי עיראק: סילאן, כלומר סירופ תמרים סמיך וחום, מעורבב באגוזי מלך כתושים.
כאהי כאהי הוא מאפה של שכבות בצק דקות משוחות בחמאה, שמטגנים במחבת ומגישים חם עם סילאן או אבקת סוכר, ולצדו קיימר, שמנת סמיכה.
סמבוסק בטאווה סמבוסק בטאווה הוא כיסון בצק בצורת חצי ירח, ממולא גרגרי חומוס מעוכים עם בצל מטוגן ותבלינים, ומטוגן בשמן.
עמבה עמבה היא רוטב של מנגו ירוק כבוש, צהוב מחילבה, כורכום ותבלינים, שמרקמו נע בין רסק חלק לחתיכות מנגו רכות.
קובה במיה קובה במיה הוא תבשיל של כופתאות קובה ממולאות בשר ברוטב עגבניות חמוץ מתוק עם במיה.
קובה חמוד קובה חמוד היא קובה במרק חמוץ: כופתאות ממולאות בשר שמתבשלות במרק של ירקות ירוקים, כמו סלרי, קישואים ועלי מנגולד.
קובה סלק קובה סלק היא קובה במרק סלק חמוץ מתוק: כופתאות סולת ממולאות בשר טחון שמתבשלות במרק, ובפי יהודי עיראק היא נקראת קובה שוונדר.
קיצ׳רי קיצ׳רי הוא תבשיל של אורז ועדשים כתומות עם כמון וכורכום, שיהודי עיראק הגישו לרוב בערב יום חמישי כארוחה בלי בשר.
תבית תבית הוא תבשיל השבת של יהודי עיראק: עוף שלם ממולא אורז, שמתבשל בסיר של אורז מתובל לאורך כל הלילה ומוגש בסעודת השבת.

מנהגים וחגים

אבלות ותשעה באב אצל יהודי עיראק אבלות אצל יהודי עיראק נערכה בבית המשפחה, ולפי עדות מבעקובה באו לנחם בשבעה גם שכנים ערבים.
הבן איש חי ומנהגי יהודי עיראק הבן איש חי הוא ספר ההלכה של רבי יוסף חיים מבגדאד (1835 עד 1909; לפי מקור אחר נולד ב־1833), שנכתב בבגדאד בשנות התשעים של המאה התשע עשרה, וכינוי למחברו.
הזיארה לקברי הצדיקים הזיארה לקברי הצדיקים היא מנהג העלייה לרגל של יהודי עיראק לקברים של נביאים ושל חכמים, ובראשם קבר יחזקאל באל כפל וקבר עזרא הסופר על החידקל.
החתונה אצל יהודי עיראק החתונה אצל יהודי עיראק הייתה, עד העלייה ההמונית לישראל בשנים 1950 ו־1951, רצף של טקסים שנמשך מן השידוך דרך האירוסין, ליל החינה והחופה ועד שבוע המשתה ו״גילוי הפנים" כחודש אחרי החתונה.
השינה על הגג בקיץ השינה על הגג בקיץ הייתה נוהג של תושבי בגדאד, ובכלל זה המשפחות היהודיות: בחודשי החום עברו המשפחות לחיות ולישון על הגג השטוח של בית החצר, במיטות מוקפות כילות טול נגד יתושים וזבובים.
חנוכה אצל יהודי עיראק חנוכה אצל יהודי עיראק נחגג בהדלקה בתוך הבית ובאכילת זנגולה, טיגנים מתוקים בסירופ.
לידה וברית מילה אצל יהודי עיראק לידה וברית מילה אצל יהודי עיראק לוו בטקסים בבית היולדת: טקס ביום השישי ללידה, שלפי עדות מבגדאד נקרא שאשה, וליל עקד אליאס בערב שלפני הברית.
ליל החינה אצל יהודי עיראק ליל החינה אצל יהודי עיראק הוא המסיבה שנערכה בבית הכלה בערב שלפני החתונה, ובה צבעו את כפות ידיה ורגליה ואת שערה בחינה.
סוכות אצל יהודי עיראק סוכות אצל יהודי עיראק נחגג בסוכה שסככה מכפות תמרים, בלילה של לימוד בהושענא רבה ובהקפות של שמחת תורה, שבהן הוציאו בבגדאד ספרי תורה רבים.
עין הרע וקמעות אצל יהודי עיראק עין הרע נחשבה אצל יהודי עיראק, יחד עם שדים ורוחות, לגורם של מחלות ואסונות, ונגדה נשאו קמע שנקרא בערבית של יהודי עיראק טליסם.
פורים אצל יהודי עיראק פורים אצל יהודי עיראק היה חג של ביקורים, מסיבות בבתים, מתנות לילדים ומאפים מתוקים ומלוחים, ולפי עדויות מבגדאד המתנות בו היו גדולות ממתנות חנוכה.
פסח אצל יהודי עיראק פסח אצל יהודי עיראק נחגג במצות שנאפו בבית, בהגעלת כלים, ובליל סדר שבו נקראה ההגדה בעברית ובתרגום לערבית יהודית, וילדים שיחקו את היציאה ממצרים עם האפיקומן על הכתף.
ראש השנה ויום הכיפורים אצל יהודי עיראק ראש השנה אצל יהודי עיראק נפתח בסדר ביתי של מאכלי סימן עם תפילה לכל מאכל, שבמשפחה ממוצא בגדאדי נקרא "הברכות".
שבועות אצל יהודי עיראק שבועות אצל יהודי עיראק נקרא עיד אל זיארה, חג הביקור, על שם העלייה לרגל לקברי הנביאים בעונה הזאת, ובראשם קבר יחזקאל.
שבת אצל יהודי עיראק שבת אצל יהודי עיראק נפתחה בקידוש על היין והסתיימה בהבדלה.

מקומות

אור יהודה אור יהודה היא עיר במחוז תל אביב שצמחה ממעברות של עולים מעיראק, ושוכן בה מרכז מורשת יהדות בבל.
בגדאד בגדאד, בירת עיראק, הייתה מקום מושבה של הקהילה היהודית הגדולה בעיראק ומרכזה הרוחני, עד שרוב יהודיה עלו לישראל בשנים 1950 ו־1951.
בית הכנסת מאיר טוויג בית הכנסת מאיר טוויג בבגדאד, שנבנה ב־1942 בשכונת בתאווין, הוא בית הכנסת האחרון שפעל בעיראק.
בצרה בצרה, עיר הנמל של דרום עיראק על שט אל ערב, הייתה מקום מושבה של אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעיראק, ובמפקד 1947 נמנו בה 9,921 יהודים.
חילה חילה היא עיר בדרום עיראק על נהר הפרת, סמוך לחורבות בבל העתיקה, שהייתה בה קהילה יהודית מימי הביניים ועד העלייה לישראל בתחילת שנות החמישים.
כרכוך כרכוך היא עיר בצפון עיראק, שהייתה בה קהילה יהודית מן המאה השבע עשרה ועד שכל יהודיה עלו לישראל בשנים 1950 ו־1951.
מוסול מוסול, העיר הגדולה של צפון עיראק על נהר החידקל, הייתה מקום מושבה של קהילה יהודית עתיקה, שלפי מקור אחד מנתה בשיאה כ־8,000 נפש.
מרכז מורשת יהדות בבל מרכז מורשת יהדות בבל הוא מוסד ללא כוונת רווח באור יהודה, שהוקם ב־1973 כדי לתעד, לחקור ולשמר את מורשת יהודי עיראק, ומפעיל מוזיאון, מכון מחקר, ספרייה וארכיונים.
עמארה עמארה היא עיר על נהר החידקל בדרום עיראק, שנוסדה ב־1861, ובה ישבה מן המחצית השנייה של המאה התשע עשרה ועד שנות החמישים של המאה העשרים קהילה יהודית.
קבר יחזקאל קבר יחזקאל הוא מתחם קבורה בכפר אל כפל שעל נהר הפרת, כמאה קילומטר דרומית לבגדאד, שלפי מסורת שתועדה מן המאה השתים עשרה קבור בו הנביא יחזקאל.
קבר עזרא הסופר קבר עזרא הסופר הוא מקדש בכפר אל עוזייר, על הגדה המערבית של נהר החידקל בדרום עיראק, שלפי האמונה העממית קבור בו עזרא הסופר.
רמת גן רמת גן היא עיר במחוז תל אביב שבה התיישבו עולים רבים מעיראק בשנות החמישים, עד שכונתה "בגדאד הקטנה".

היסטוריה

הארכיון של יהודי עיראק הארכיון של יהודי עיראק הוא אוסף של יותר מ־2,700 ספרים ועשרות אלפי מסמכים של הקהילה היהודית בעיראק, שנמצא במאי 2003 במרתף המוצף של מטה המודיעין העיראקי בבגדאד.
המחתרת הציונית בעיראק המחתרת הציונית בעיראק הייתה ארגון חשאי שפעל בקהילות היהודיות בעיראק בשנים 1941 עד 1951, ועסק בחינוך עברי וציוני, בהגנה עצמית ובעלייה לארץ ישראל.
הפזורה הבגדאדית בהודו ובמזרח הרחוק הפזורה הבגדאדית בהודו ובמזרח הרחוק היא הקהילות שהקימו סוחרים יהודים מבגדאד ומבצרה מסוף המאה השמונה עשרה ועד המאה העשרים, בבומביי, בכלכותה, ברנגון, בשנגחאי, בהונג קונג ובסינגפור.
הפיגוע בבית הכנסת מסעודה שם טוב הפיגוע בבית הכנסת מסעודה שם טוב הוא רימון יד שהושלך ב־14 בינואר 1951 אל בית הכנסת בבגדאד, ששימש אז מסוף ליהודים שהמתינו להסעה לשדה התעופה.
הפרהוד הפרהוד הוא הפוגרום ביהודי בגדאד ב־1 וב־2 ביוני 1941, בחג השבועות (ו׳ וז׳ בסיוון תש״א).
הקפאת רכוש יהודי עיראק הקפאת רכוש יהודי עיראק היא החוק שהתקבל בעיראק ב־10 במרץ 1951, יום אחרי שפג תוקפו של חוק הוויתור על הנתינות, והקפיא את כל רכושם של היהודים שוויתרו על אזרחותם.
התליות בבגדאד התליות בבגדאד הן ההוצאה להורג הפומבית של 14 אזרחים עיראקים, ובהם תשעה יהודים, שהואשמו בריגול לטובת ישראל ונתלו ב־27 בינואר 1969.
חוק הוויתור על הנתינות חוק הוויתור על הנתינות הוא החוק העיראקי שפורסם ב־9 במרץ 1950 והתיר ליהודי עיראק לצאת מן המדינה בתנאי שיוותרו על אזרחותם ולא יחזרו.
יהודי עיראק בתקופת השלטון הבריטי יהודי עיראק בתקופת השלטון הבריטי, מן הכיבוש בשנים 1914 עד 1918, דרך המנדט ועד העצמאות ב־1932, נהנו משגשוג כלכלי, השתלבו במנגנון המדינה החדשה וקיבלו זכויות שוות בחוקה.
יהודים בעיראק היום יהודים בעיראק היום מעטים מאוד: בבגדאד ובשאר עיראק הפדרלית נותרו לפי הדיווחים פחות מעשרה יהודים, ובחבל הכורדי מעריכים את מספרם בעשרות עד מאות, שרובם אינם מזדהים בגלוי.
מבצע עזרא ונחמיה מבצע עזרא ונחמיה הוא הרכבת האווירית שבה עלו רוב יהודי עיראק לישראל בשנים 1950 עד 1952, אחרי שממשלת עיראק התירה להם לצאת בתנאי שיוותרו על אזרחותם.
רדיפת יהודי עיראק ב־1948 רדיפת יהודי עיראק ב־1948 היא סדרת הצעדים שנקטה ממשלת עיראק נגד היהודים בשנת הקמת מדינת ישראל: הציונות נעשתה עבירה פלילית, מאות יהודים נעצרו, כ־1,500 עובדי מדינה יהודים פוטרו, ואיש העסקים שפיק עדס נתלה בבצרה ב־23 בספטמבר 1948.

מקורות

יהדות בבל, ויקיפדיה העברית. תולדות, פרנסה, חינוך, המנדט, הפרהוד, 1968 עד 1973, מוזיקה, רשימת ספרות
Iraq Virtual Jewish History Tour, Jewish Virtual Library (על פי Encyclopaedia Judaica). אוכלוסיית בגדאד במאה ה־19, טבלת מפקדי 1920, 1932, 1947 לפי מחוזות, בתי ספר, מספרי עולים ונשארים
דבורה הכהן, "עליית עזרא ונחמיה": העלייה מעיראק, מתוך עולים בסערה (1994), יד יצחק בן צבי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח. רישום, טיסות, הקפאת הרכוש, עולים לפי חודשים
The Farhud, Holocaust Encyclopedia, United States Holocaust Memorial Museum. מספר היהודים בשנות הארבעים, נפגעי הפרהוד, ארגון ההגנה, מספר העולים
Baghdad Jewish Arabic, Wikipedia. שם הניב, קלתו וגלת, הגייה, מילים שאולות, Blanc 1964
שנתון סטטיסטי לישראל 2024, לוח 2.8: יהודים ואחרים, לפי ארץ מוצא וגיל, ממוצע 2023, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ילידי עיראק וילידי ישראל שאביהם נולד בעיראק
Iraqi Jews in Israel, Wikipedia. אומדן 2003, מעברות, מעבר לעברית, מעמד ביניים (לפי Meir-Glitzenstein ו־Bashkin)
אור יהודה, ויקיפדיה העברית. מעברות סאקיה וכפר ענה, הכרזה כיישוב קבע וכעיר
רמת גן, ויקיפדיה העברית. עולים מעיראק, ראשי עיר, קהילת עולי בבל
סביח, ויקיפדיה העברית. מקור המנה, 1961, כיכר הסביח
Shavuot pilgrimage (Rani Cohen), Mother Tongue, לשון: האקדמיה ללשון העברית. שבועות ושבת אצל יהודי בגדאד, הקלטה
חגים ומאכלים (לאה מנשה, כירכוך), שפת אם, לשון: האקדמיה ללשון העברית. עדות מכירכוך: פסח, שבועות, מאכלי חול ושבת
Saleh and Daoud Al-Kuwaity, Wikipedia
Jacob Rosen-Koenigsbuch, Baghdadi Consolidated Jewish Surnames Index 1874 to 2001, Avotaynu Online. 784 שמות, מקורות המפתח, הרשימה של 1911 והמילון של שוורי יונה
Baghdadi Jews, Wikipedia. קהילות הבגדאדים בהודו ובמזרח הרחוק
Jews of Iraq, Jewish Virtual Library. מאיר טוויג, מספרים אחרי 2000, החבל הכורדי
המרכז, מרכז מורשת יהדות בבל. שנת ייסוד, מוזיאון, מכון מחקר, ספרייה וארכיונים
Bomb Thrown in Baghdad Synagogue; One Person Killed, Many More Wounded by Blast, Jewish Telegraphic Agency, 16 בינואר 1951. הדיווח הראשון על הפצצה בבית הכנסת מסעודה שם טוב
הפיגועים בבגדאד (1950–1951), ויקיפדיה העברית. חמשת הפיגועים, ההשערות על האחריות, בדיקות המוסד ב־1952 וב־1960