חינה
חינה היא טקס שנערך לרוב בלילה שלפני החתונה, ובו מורחים על כפות הידיים של הכלה, ולעתים גם של החתן, משחה אדומה כתומה מעלי צמח החינה. הטקס היה נהוג בקהילות יהודיות רבות בארצות האסלאם, במרכז אסיה, בקווקז ובהודו, ובישראל הוא נערך היום גם במשפחות שלא נהגו בו בעבר1.
מה משותף לטקסי החינה
בכל הקהילות החינה היא טקס מעבר לפני החתונה, ובדרך כלל היא נערכת בלילה שלפני החופה1. המשחה עשויה מעלי החינה הטחונים, ומורחים אותה על כפות הידיים של הכלה ושל החתן, לרוב בצורה של עיגול1. בטקס יש ברכות, שירה וריקודים, ובמקומות רבים נשים וגברים חוגגים בנפרד1.
המסיבה בלילה שלפני החתונה נועדה בבבל להשלים בין הכלה לבין המזיקים שעלולים לפגוע בה ובחתנה, והחינה נחשבה מגינה מפני עין הרע ומביאה פריון, שפע ומזל1. יש שפירשו את המילה חינה מלשון חן, ויש שקראו בה ראשי תיבות של שלוש המצוות של האישה: חלה, נידה והדלקת הנר1. צמח החינה מוזכר כבר בשיר השירים בשם כופר1.
מה שונה מעדה לעדה
ההבדלים הם במשך הטקס, במי שמורח את החינה ובכמה חינה מורחים. בתימן נמשכה החינה של הכלה בצנעא יומיים עד ארבעה ימים, ואילו במקומות אחרים זה ערב אחד7. אצל יהודי תימן ופרס הרב הוא שמרח ראשון את החינה על ידי החתן, ואחריו אבי החתן4, 7. בבגדאד של תחילת המאה העשרים מרחו חינה רק על קצות אצבעות הכלה ועל אצבע אחת של החתן, ובבוכרה ובסמרקנד רק על הזרת של החתן, בעוד הכלה נצבעה בידיים וברגליים3, 4.
בכורדיסטן ובקהילת בני ישראל בהודו צבעו קודם ילד קטן, כדי לבלבל את עין הרע2, 5. במרוקו ובכורדיסטן מרחו חינה גם באירועים אחרים: לפני ברית מילה ובר מצווה במרוקו, ובליל פורים ובערב פסח בכורדיסטן2, 6.
בכל עדה
ליל החינה
במרוקו נערכו לעתים כמה לילות חינה לפני החתונה, שניים, שלושה ועד שמונה, ומרחו חינה על ידי הכלה ורגליה ולפעמים גם על החתן6. ביום שלפני החתונה מלווים את הכלה למקווה בשירה ובפיוטים, ואחר כך מורחים חינה על כפות ידיהם של בני הזוג, הלבושים בקפטנים, והאורחים נותנים מתנות ותכשיטי זהב1. חינה נמרחה במרוקו גם בלילה שלפני ברית המילה, שנחשב למסוכן לתינוק, ובערב בר המצווה6. לערך המלא.
ליל החינה
בתימן נפרש הטקס במקור על שבוע שלם לפני החתונה, והיום הוא נערך בדרך כלל בערב אחד1. כלות צנעא נצבעו בטכניקה של שעווה, בדוגמאות של שיבולים על האצבעות ופסים גאומטריים על כפות הידיים והרגליים, ובקהילת חבאן נהגו עיגול בכף היד עם נקודה במרכזו7. הכלה לבשה את התשבוכ לולו, כיסוי ראש מפואר של כלות צנעא, שבישראל נעשה סמל של תרבות תימן בכלל7. לחתן נערך טקס נפרד, ובו מרח המורי את החינה הראשונה7.
לילת אל חני
בבגדאד נקרא הלילה שלפני החתונה לילת אל חני3. החתן שלח את החינה לבית הכלה עם מתנות לה ולמשפחתה: ממתקים, נרות, כפפות ונעליים3. במאה התשע עשרה סיפרו מטיילים על חינה רבה על ידי הכלה והחתן ורגליהם, ובתחילת המאה העשרים צבעו רק את קצות אצבעות הכלה ואצבע אחת של החתן ועטפו אותן בנייר כסף3. בטקס ניגנו להקות של צ׳אלגי בגדאדי ותופפות3.
ליל צבעתא
בכורדיסטן שלחה המשפחה לקרובים חבילות קטנות של חינה, וכך קראו להם לבוא לחתונה2. את החינה לשו בקערה גדולה, טשתא, עם תה או מים וסומאק, והשאירו אותה לילה לתסוס2. לפי אריך בראואר, בזאכו נערכו שני לילות חינה, אחד ביום חמישי שלפני החתונה והשני בערבה, וצבעו גם את החתן2. בכפר סנדור יצרו הנשים דוגמאות של סהר, כוכבים וספירלות בעזרת חוטי בצק2.
חנא בנדאן
אצל יהודי איראן נערך החנא בנדאן בערב שלפני החתונה. את החינה הביאו מבית החתן בקערת נחושת על מגש עם נרות, ממתקים, פירות וקונוס סוכר מקושט4. לפי החוקרת סבא סומך, הנשים מחממות זרעי אספנד עד שהם מתפצחים, הכלה שואפת את העשן, והאם הזקנה מתפללת להרחקת עין הרע ומסובבת את ידה שלוש פעמים מעל ראש הכלה8. גם בלוס אנג׳לס נערך החנא בנדאן, לרוב בערב האירוסין8.
חינה
בבוכרה ובסמרקנד נצבעה הכלה בידיים וברגליים, והחתן רק בזרת4. ההתכנסות של החתן וחבריו נקראה שב ג׳ובנאן, ליל הרווקים4.
חינה יאחטה
אצל יהודי ההרים באזרבייג׳ן נקרא הטקס בשפת הג׳והורי חינה יאחטה, הנחת החינה4. בקערת החינה הונחו מחט, נגד עין הרע, ומטבע כסף, לשפע. האורחים צבעו את קצות אצבעותיהם, ואחי הכלה עברו ביניהם עם מגש ואספו כסף למתנה4.
חינה
בגאורגיה נהג טקס החינה בחלק מן הקהילות עד תחילת המאה העשרים4. הנוסע יוסף יהודה צ׳רני, שביקר שם בשנות השישים של המאה התשע עשרה, תיאר באחלציחה טקס של חצות, ובו נשאו האורחים נרות ומגש של צבע, ועל ראש הכלה הונחו שתי כיכרות לחם עם נרות דולקים4.
מהנדי
אצל בני ישראל בחוף קונקן נקרא הטקס מהנדי, וכבר ב־1847 תיאר מיסיונר סקוטי מהנדי של חתן חמישה ימים לפני החתונה5. בן משפחה מרח חינה על האצבע המורה של הכלה ושל החתן, ולפני כן צבעו ילד וילדה קטנים כמחליפים, כדי לבלבל את עין הרע5. בטקס ההודי בני הזוג מעבירים זה לזה מעט חינה מן האצבעות1. אצל יהודי קוצ׳ין לא נהגו בחינה, כי הצמח לא גדל בדרום הודו עד אמצע המאה העשרים5.
ראו גם
מקורות
- חינה (טקס), ויקיפדיה העברית. מועד, מטרה, פירושי השם, תימן, מרוקו, הודו, ישראל היום
- Kurdistan, Henna by Sienna. חבילות חינה כהזמנה, טשתא וסומאק, שני לילות בזאכו לפי בראואר, סנדור, פורים ופסח, הילד המבלבל
- Iraq, Henna by Sienna. לילת אל חני, מתנות החתן, קצות אצבעות, צ'אלגי בגדאדי; מפנה לאבישור ולששון
- Persia, Henna by Sienna. חנא בנדאן, בוכרה וסמרקנד, יהודי ההרים, גאורגיה לפי צ'רני
- India, Henna by Sienna. מהנדי של בני ישראל, וילסון 1847, ילדים מחליפים, קוצ'ין
- Morocco, Henna by Sienna. כמה לילות חינה, ברית מילה, בר מצווה
- Yemen, Henna by Sienna. צנעא, חבאן, תשבוכ לולו, החינה של החתן
- To Be an Iranian Jewish Bride, Sephardic Los Angeles (Saba Soomekh). חנא בנדאן, אספנד, לוס אנג'לס