יהדות כורדיסטן

מי הם יהודי כורדיסטן

כורדיסטן משתרעת על צפון מערב איראן, צפון עיראק, צפון מזרח סוריה, דרום מזרח טורקיה ושולי ארמניה ואזרבייג׳ן, ובתקופת המנדט הבריטי ישבו כמחצית מיהודי כורדיסטן בעיראק¹. בניגוד לרוב יהודי עיראק, שדיברו ערבית, הייתה שפתם המשותפת של יהודי כורדיסטן ארמית חדשה, בניבים שונים לפי מקום^{1, 3}.

בלוח ארצות המוצא של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אין שורה נפרדת לכורדיסטן, ויוצאיה נכללים בין יוצאי עיראק, איראן, טורקיה וסוריה¹¹. ההערכות למספר יוצאי כורדיסטן וצאצאיהם בישראל שונות מאוד: כ־200,000 לפי דיווח מ־2013, כ־300,000 לפי הערכות אחרות, ו־130,000 לפחות לפי מקור שלישי^{1, 2, 9}.

אנא כורדיכורדיתלשנא דנייהדות עיראק

מוצא ותולדות

לפי מסורת הקהילה, היהודים הראשונים בכורדיסטן היו מגולי עשרת השבטים, שהוגלו בימי בית ראשון אל חבור ואל ערי מדי, ואליהם הצטרפו אחר כך גולי יהודה¹. באזור שכנה ממלכת חדייב, שמלכה מונבז השני ואמו המלכה הילני ובני משפחתם קיבלו את היהדות¹. הנוסע בנימין מטודלה תיאר את יהודי האזור בסביבות 1170 כצאצאי הגולה הראשונה, שמדברים בלשון התרגום, ובאותה תקופה הנהיג באזור דוד אלרואי תנועה משיחית¹.

הקהילות ישבו בהרים, מבודדות מקהילות יהודיות אחרות, והדרכים היו קשות בגלל השטח, מזג האוויר והשודדים¹. במאה השבע עשרה עמדה אסנת ברזאני, בתו של רבי שמואל ברזאני, בראש הישיבה שייסד אביה, ולימדה בה גם אחרי מות בעלה, יעקב מזרחי, עד סביבות 1670¹.

חכםכנישתא

הקהילות

בעיראק ישבו קהילות בזאחו, בעמדיה, בדהוך, בעקרה, בערביל, בכירכוך, בסולימאניה, בסנדור ובכפרים רבים¹. בזאחו מנו היהודים בתקופת מלחמת העולם הראשונה כ־2,400 נפש, בערביל חיו ב־1947 כ־5,500 יהודים, בדהוך כ־170 משפחות, ובכירכוך ובסולימאניה כ־300 משפחות בכל אחת¹. בעקרה חיו בתחילת המאה העשרים כ־350 משפחות יהודיות, בעמדיה כ־400 יהודים ובסנדור כ־100 משפחות ב־1951¹. יהודי נרווה עברו לעמדיה אחרי שריפות בימי מלחמת העולם השנייה, ונשארו בה רק שלוש משפחות¹. בארבעת המחוזות הצפוניים של עיראק, מוסול, ערביל, סולימאניה וכירכוך, נמנו ב־1947 19,767 יהודים⁸.

בכורדיסטן האיראנית ישבו קהילות בסנה, בכרמאנשאה, בסקז ובאורמיה, שבה חיו ב־1948 כ־2,000 יהודים¹. רבים מיהודי אורמיה ברחו לבגדאד אחרי פרעות בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ויהודי סנה, כרמאנשאה וסקז עלו לישראל בתחילת שנות החמישים¹. בברזאן חיו לפני סוף מלחמת העולם הראשונה כ־400 יהודים, וב־1947 נותרו בה כעשרים¹. בטורקיה ישבה קהילה באורפה, שרוב בניה הגיעו לארץ ישראל ב־1896, ובסוריה קהילה בקמישלי, שמנתה כ־3,000 נפש, ירדה ל־800 ב־1963 ול־150 אחרי מלחמת ששת הימים¹. יהודי כורדיסטן עסקו בחקלאות, באריגה ובסריגה, במסחר, בחייטות ובצורפות, והעיסוקים השתנו ממקום למקום: בסנדור עסקו בעיקר בחקלאות, באריגה ובסריגה, ובעקרה במסחר, בחייטות ובצורפות¹.

מוסולבגדאד

השפה: הארמית החדשה

הארמית החדשה של יהודי כורדיסטן היא קבוצה של ניבים שהתפתחו מניבים של הארמית הקדומה, והתקיימו כאלפיים שנה בקהילות ההרים, מזאחו שבעיראק במערב ועד ביג׳אר שבאיראן במזרח³. ניב לשנא דני נשמע בזאחו ובעמדיה, ניב לשניד נושן בערביל, ניב לשן דידן באורמיה, וניב החולאולא בסנה, בביג׳אר ובסקז; ניבי ברזאן וביתנורה כבר נכחדו³. הניבים קרובים במידה מסוימת לארמית של התלמוד, התרגום והזוהר, אך שונים ממנה מאוד³.

בניבים נקלטו השפעות כורדיות, פרסיות, טורקיות וערביות, ומונחים רבים, בעיקר בענייני דת, באו מן העברית³. הטקסטים הקדומים הידועים בשפה הם מסביבות 1600, ורוב הספרות היא תרגומים של המקרא והמדרש, פיוטים ופירושים³. לצד הארמית דיברו יהודים גם כורדית, ובעיראק גם ערבית¹. בני הדור השני שמרו לרוב על הארמית אך לא על הכורדית¹. מבחוץ כונו הדוברים לעיתים קרובות כורדים, והכינוי טשטש את זהותה של שפתם כשפה נפרדת³. ההערכות למספר הדוברים גסות: כ־15,000 בסביבות 1900 וכ־20,000 ב־2024, רובם בישראל ובארצות הברית³. בני הדור הצעיר כבר אינם מדברים בניבים, אך בשנים האחרונות יש עניין מחודש בשפה, למשל בלהקה שקרויה על שם ניב החולאולא³.

לשנא דניכורדיתברונאברתאבכתאאילאקשנגיימימילות חיבה בעדות

העלייה לארץ ישראל

עוד בסוף המאה השש עשרה הגיעו חכמים מכורדיסטן לצפת, וקם בה רובע של יהודים כורדים, עד ששגשוגה של העיר נפסק סביב 1660². לפי מקור אחר, ההתיישבות בצפת החלה במאה השמונה עשרה¹. באמצע המאה התשע עשרה עלו חלוצים מזאחו לירושלים, ובסוף שנות העשרים של המאה העשרים התיישבה בעיר משפחת ברזאני^{1, 2}. ב־1927 ייסדו עולים מכורדיסטן, שגרו קודם בעיר העתיקה, את שכונת זכרון יוסף בירושלים, שהיא היום חלק מנחלאות⁷. בירושלים חיו 4,369 יוצאי כורדיסטן ב־1939 וכ־30,000 ב־1972².

רוב יהודי כורדיסטן העיראקית עלו בשנים 1950 ו־1951 במבצע עזרא ונחמיה, יחד עם שאר יהודי עיראק^{1, 2}. כך עלו, למשל, יהודי עמדיה, עקרה, ברזאן וכירכוך¹. יהודי כורדיסטן האיראנית עלו ברובם בשנות החמישים².

מבצע עזרא ונחמיהחוק הוויתור על הנתינות

איפה התיישבו בישראל

לפי דיווח מ־2013, כמחצית מיוצאי כורדיסטן בישראל חיים בירושלים². יוצאי כורדיסטן ייסדו יותר משלושים יישובים חקלאיים, ובהם אגור, אביטל, בית יוסף, גבעולים, עין יעקב, אבן ספיר, מיטב, נס הרים, פטיש, שדי תרומות, תלמי בילו, רוויה, ירדנה וזכריה². אחרים התיישבו בתל אביב ובמקומות רבים נוספים, והעברית היא היום השפה העיקרית של כל הדורות². בשכונת גבעת שאול בירושלים התכנסו נשים יוצאות כורדיסטן לאפות יחד כאדה לשבועות על סאג׳, כיפת מתכת מעל אש⁶.

סהרנה

סהרנה היא חג היציאה אל הטבע של יהודי כורדיסטן⁴. בכורדיסטן חגגו אותו באביב, בחול המועד פסח או באסרו חג, ויצאו מן העיר אל מקום פתוח, לעיתים בחסות ראש השבט הכורדי המקומי, שנתן את המקום ושמר על הקהילה⁴. בחג נאמרו תפילות מיוחדות, נערכו שידוכים ואירוסין, הוציאו ספרי תורה, שרו ורקדו לצלילי תוף וזורנה⁴. בחג ערכו סעודות גדולות ותחרויות שירה, ונתנו תרומות¹.

בעשורים הראשונים אחרי קום המדינה כמעט לא נחגגה הסהרנה בישראל, וב־1972 חודשה, אך הועברה לחול המועד סוכות^{1, 4}. מרכז החגיגות נקבע אז בטבריה⁴. יש בני עדה שמבקשים להחזיר את החג למועדו המקורי בפסח¹.

כלולאשמחתכםתנוראהילולה

המטבח

מאכל החג של יהודי כורדיסטן בשבועות הוא הכאדה, פיתה ממולאת גבינה ומקופלת לחצי ירח, שמגישים עם רוטב יוגורט⁶. חמוסטה היא מרק כופתאות בורגול, מוחמץ בלימון ובעלים ירוקים של צמחי בר⁶. לצד הכאדה מוכר במטבח הזה הג׳אג׳יק, מטבל של יוגורט ורגלת הגינה⁶.

כאדהקובה חמוסטהג׳אג׳יקקובה מטפוניהקובה נבולסיהקובה אורזנואהסיסקהיפרחזלוביהקובה

קבר נחום הנביא באלקוש

בעיירה אלקוש, כחמישים קילומטרים מצפון למוסול, נמצא קבר שמיוחס לנחום הנביא, בתוך בית הכנסת של העיירה, אף שגם מקומות אחרים מחוץ לעיראק נטען שהם אלקוש המקראית⁵. יהודי אלקוש עזבו ב־1948, ואת מפתחות הקבר קיבל שכן אשורי נוצרי, שמשפחתו שומרת עליו⁵. הקבר ניזוק ב־1832 בהתקפה של חיילים כורדים, ובשנים 2017 ו־2018 נעשו בו עבודות ייצוב; ב־2019 הודיעה ממשלת ארצות הברית על תרומה של 500,000 דולר לשיקומו⁵.

הקהילה היום

ב־1971 נוסד בכנס של כ־350 צירים במעוז ציון הארגון הארצי של יהודי כורדיסטן בישראל, שמטרותיו שימור המורשת, הוצאת כתבי עת, מלגות וחידוש הסהרנה; בראשו עמד עד מותו ב־1994 חביב שמעוני¹. בחבל הכורדי בעיראק העריך דוח של משרד החוץ האמריקני מ־2020 כ־70 עד 80 משפחות יהודיות, שחלקן מקיימות את יהדותן בסתר⁹.

לקריאה נוספת

מרדכי יונה, אנציקלופדיה של יהודי כורדיסטן, שני כרכים, 2003¹.

אריך בראואר, יהודי כורדיסטן, בעריכת רפאל פטאי, 1993¹.

Mordechai Zaken, Jewish Subjects and their Tribal Chieftains in Kurdistan, Brill, 2007¹.

Yona Sabar, The Folk Literature of the Kurdistani Jews, 1982¹.

יונה צבר, מילון של הארמית החדשה היהודית (באנגלית), 2002¹⁰.

יצחק בן צבי, נדחי ישראל, 1963¹.

ציר זמן

המאה ה־1

ממלכת חדייב; המלכה הילני מקבלת את היהדות

1170

בנימין מטודלה מתאר את יהודי האזור

סוף המאה ה־16

חכמים מכורדיסטן בצפת

המאה ה־17

אסנת ברזאני עומדת בראש ישיבה

1896

רוב יהודי אורפה מגיעים לארץ ישראל

1927

ייסוד שכונת זכרון יוסף בירושלים

1950

תחילת העלייה ההמונית מכורדיסטן העיראקית (עד 1951)

1971

ייסוד הארגון הארצי של יהודי כורדיסטן

1972

חידוש חג הסהרנה בישראל, בסוכות