יהודי הבלקן

מי הם יהודי הבלקן

השם יהודי הבלקן מקבץ כמה קהילות שהיו קשורות זו לזו בשפה, במנהג ובמסחר: יהודי יוון ובראשם יהודי סלוניקי, יהודי בולגריה, יהודי יוגוסלביה לשעבר, ובכללם סרייבו, בלגרד ומונסטיר, ויהודי רודוס^{7, 8, 14}. רובם היו ספרדים, צאצאי מגורשי חצי האי האיברי, ושפת הבית שלהם הייתה ספרדית יהודית^{7, 8}. לצדם חיו ביוון יהודים רומניוטים, שישבו בה עוד מן התקופה הביזנטית והתפללו בנוסח משלהם, עם תרגומים ליוונית שנכתבו באותיות עבריות⁷. יהודי טורקיה, ובמיוחד יהודי איסטנבול ואיזמיר, היו חלק מאותו עולם דובר לאדינו, ועליהם נכתב ערך שער נפרד⁸.

יוצאי סלוניקי ויוצאי בולגריה הגיעו לישראל בזמנים שונים והתיישבו במקומות שונים, ולכל קבוצה זהות משלה^{3, 6}. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חיו בישראל ב־2023 כ־10,100 ילידי בולגריה ויוון ועוד כ־30,400 ילידי ישראל שאביהם נולד באחת משתי הארצות, ובסך הכול כ־40,500 איש¹¹. הנתון אינו כולל את הדור השלישי, ואינו כולל את יוצאי יוגוסלביה ורודוס, שנמנים בקבוצות אחרות¹¹.

יהודי טורקיהג׳ודזמו

מאיפה באו: סלוניקי, בולגריה, יוגוסלביה ורודוס

רוב מגורשי ספרד שהגיעו לסלוניקי באו בשנים 1492 ו־1493 ובגל נוסף ב־1536, ובאמצע המאה ה־16 חיו בעיר כ־20,000 יהודים⁴. הקהילה התארגנה בקהלים שנקראו על שם ערי המוצא בספרד ובפורטוגל, כמו קשטיליה, אראגון וליסבון⁶. בשנת 1900 חיו בסלוניקי כ־80,000 יהודים מתוך כ־173,000 תושבים, והפעילות בנמל העיר נעצרה בשבתות ובחגים^{4, 6}. כבר במאה ה־16 הייתה הספרדית היהודית לשפה המקובלת של רוב יהודי יוון⁷.

בשלהי המאה ה־14 הגיעו לבולגריה יהודים שגורשו מהונגריה, ב־1374 לפי מקור אחד וב־1376 לפי מקור אחר, והקימו קהל נפרד מן הקהילה הרומניוטית^{3, 24}. מגורשי ספרד הגיעו לבולגריה אחרי 1494, דרך סלוניקי ומקדוניה ודרך איטליה, דוברובניק ובוסניה, והתיישבו בערי המסחר שבהן כבר חיו יהודים². במשך הזמן נבלעו הקהילות הוותיקות בקהילה הספרדית הגדולה³. במפקד של 1934 נמנו בבולגריה 48,565 יהודים, כ־0.8 אחוז מן האוכלוסייה, וכמחציתם חיו בסופיה^{1, 2}. התנועה הציונית התפשטה בבולגריה מוקדם: שלושה צירים ממנה השתתפו בקונגרס הציוני הראשון ב־1897, וההסתדרות הציונית המקומית נוסדה ב־1898³.

בבוסניה התיישבו מגורשי ספרד אחרי 1492, ובמאה ה־16 עברו רבים מהם לסרייבו¹⁵. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בממלכת יוגוסלביה כ־78,000 יהודים, ובהם כ־4,000 פליטים מגרמניה, מאוסטריה ומצ׳כיה, והקהילות הגדולות היו בבלגרד, בזאגרב, בסקופיה ובסרייבו¹⁴. ברודוס קמה קהילה ספרדית אחרי הגירוש, ובשנת 1912 עבר האי לשלטון איטלקי¹³. הרובע היהודי שבעיר העתיקה נקרא לה ג׳ודריה, ובית הכנסת קהל שלום הוא היחיד מבין ששת בתי הכנסת של הרובע שעומד עד היום¹³.

יהודי טורקיה

הלאדינו ושאר השפות

הספרדית היהודית נקראת בכמה שמות: ג׳ודזמו, ספניול או ספניולית, ובישראל בעיקר לאדינו^{8, 9}. במקור היה השם לאדינו שמה של שפת התרגום המילולי של כתבי הקודש, ואילו שפת הדיבור נבדלה ממנה⁹. השפה נכתבה באותיות עבריות, ובעיקר בכתב רש״י, ובכתב יד מחובר שנקרא סוליטריאו; הכתב הלטיני נכנס לשימוש בסביבות 1900⁸. באוצר המילים יש רכיב עברי וארמי גדול, ולצדו מילים מטורקית, מיוונית ומשפות הבלקן, ומאז מלחמת העולם הראשונה גם מצרפתית ומאיטלקית⁸. הברכה קאמינו די ליג׳י אי מייל, 'דרך של חלב ודבש', היא דוגמה לתרגום שאול מן העברית⁸.

החוקרים מחלקים את הלאדינו של האימפריה העות׳מאנית לשני ניבים עיקריים, אבל לא באותו אופן^{8, 9}. לפי חלוקה אחת, הניב המזרחי כולל את בלגרד, סרייבו, מונסטיר וסופיה, והניב המערבי את איסטנבול, איזמיר, רודוס וסלוניקי⁸. לפי חלוקה אחרת, טורקיה ורודוס הן קבוצה אחת, ויוון, בולגריה, מקדוניה, בוסניה וסרביה הן קבוצה שנייה⁹. בבולגריה עבר הדור הצעיר כבר בין שתי מלחמות העולם לבולגרית, ובמקביל ירדה עיתונות הלאדינו ובמקומה באו כתבי עת בבולגרית².

ב־1900 דיברו לאדינו כ־350,000 איש, ולפי הערכה מ־2024 מספר הדוברים בעולם הוא כ־51,000, רובם מבוגרים⁸. בישראל נאמד מספר הדוברים ב־1985 בכ־100,000⁹. ב־1996 חוקקה הכנסת את חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, שמטרותיו כוללות תיעוד של המורשת שבעל פה ועידוד של יצירה חדשה בשפה¹⁰. כתב העת אקי ירושלים נוסד ב־1979 כנספח לשידורי הרדיו בלאדינו, וב־2018 הוכרזה הקמתה של האקדמיה הלאומית ללאדינו בישראל⁸.

ג׳ודזמוקאמינוס די ליג׳י אי מיילמלדארקאלחאחאםאל דיוסי קירי איל דיומאשאללהאמאן

המאה העשרים והשואה

ב־1912 נכנס הצבא היווני לסלוניקי, וב־1917 כילתה שרפה גדולה את רוב העיר והותירה כ־50,000 יהודים בלי בית^{4, 6}. חוק המנוחה ביום ראשון מ־1922 והמהומות בשכונת קמפבל ב־1931 הביאו רבים לעזוב, חלקם לארץ ישראל^{4, 6}. ב־1935 עדיין חיו בעיר כ־60,000 יהודים⁴.

הצבא הגרמני כבש את סלוניקי באפריל 1941, וביולי 1942 רוכזו אלפי גברים יהודים בכיכר החירות ונשלחו לעבודות כפייה^{5, 6}. בין מרץ לאוגוסט 1943 גורשו יהודי העיר לאושוויץ בירקנאו: לפי המוזיאון היהודי של סלוניקי גורשו 43,850 איש, כ־95 אחוז מן הקהילה, לפי מוזיאון השואה בוושינגטון יותר מ־45,000, ובמקורות אחרים מובא המספר 46,061^{4, 5, 6}. אחרי המלחמה חיו בעיר פחות מ־2,000 יהודים⁵. ביוון כולה חיו ב־1941 כ־76,000 יהודים, ובין 60,000 ל־65,000 מהם נספו⁷.

ברודוס, שהייתה תחת שלטון איטלקי, עזבו את האי יותר מ־2,000 מתוך כ־4,000 יהודיו אחרי חוקי הגזע של 1938¹². ב־23 ביולי 1944 גורשו 1,673 יהודים מן האי, ו־151 מהם שרדו; הקונסול הטורקי באי הצליח לשחרר 42 יהודים לפני הגירוש¹². בבוסניה חיו ב־1941 כ־14,000 יהודים, ובסוף המלחמה נותרו בחיים כ־4,000¹⁵.

בולגריה, בעלת ברית של גרמניה, חוקקה ב־1941 את החוק להגנת האומה, שהיה מבוסס על חוקי נירנברג³. במרץ 1943 גירשו השלטונות הבולגריים 11,343 יהודים מן השטחים שסופחו לבולגריה בתרקיה ובמקדוניה, והגרמנים העבירו אותם לטרבלינקה, שם נרצחו כמעט כולם^{1, 3}. גם יהודי בולגריה שבגבולותיה הישנים היו אמורים להיות מגורשים, אבל הגירוש נעצר: סגן יושב ראש הפרלמנט דימיטר פשב שכנע את המלך בוריס השלישי לדחות אותו, וגל של מחאה ציבורית, ובו התערבות של ראשי הכנסייה האורתודוקסית, ובהם המטרופוליט סטפן בסופיה והמטרופוליט קיריל בפלובדיב, הביא את המלך לבטל את הגירוש במאי 1943^{1, 3}. היסטוריונים חלוקים במידת אחריותם של המלך ושל ממשלתו לניסיון לגרש את יהודי בולגריה הישנה: יש הטוענים שהגירוש תוכנן בלי ידיעת המלך, ויש שמדגישים שהוא נטה בתחילה לבצע אותו; על אחריות השלטון הבולגרי לגירוש יהודי תרקיה ומקדוניה אין מחלוקת^{1, 3}. במאי 1943 גורשו כ־20,000 יהודי סופיה לערי השדה, והגברים נשלחו למחנות עבודה¹.

העלייה לישראל

העלייה מסלוניקי החלה עוד לפני השואה: ב־1933 עלו לחיפה כ־300 ימאים, סוורים וסבלים עם משפחותיהם⁴. ההיסטוריון שי סרוגו מתאר את הגעתם לנמל חיפה, שבו שלטו אז פועלים ערבים, כמאבק מתמשך, ומראה שגם בתוך תנועת העבודה נתקלו הסלוניקאים בחשדנות^{16, 17}. רבים מהם עבדו אחר כך גם בנמל תל אביב, שנפתח אחרי סגירת נמל יפו במרד הערבי⁶. אחרי המלחמה עלו לישראל רבים מן השורדים של סלוניקי, ואחרים היגרו לארצות הברית^{4, 6}.

מבולגריה עלו בין 1946 ל־15 במאי 1948 11,199 איש, ובין 16 במאי 1948 לסוף 1949 עוד 35,089³. הקבוצה הגדולה הראשונה, 940 עולים, יצאה ב־25 בפברואר 1948, אחרי שהממשלה הבולגרית התירה את היציאה³. לפי נתון אחר עלו מבולגריה לישראל בשנים 1949 עד 1951 44,267 יהודים, ועד 1950 עזבו את בולגריה רוב יהודיה^{1, 2}. לפי הלמ״ס עלו מקום המדינה ועד סוף 1951 37,260 יהודים מבולגריה, 7,661 מיוגוסלביה ו־2,131 מיוון²³. מיוגוסלביה הוציא הג׳וינט בתחילת שנות התשעים, בזמן המלחמה בבוסניה, עוד יותר מ־2,000 יהודים, ורבים מהם עלו לישראל¹⁵.

איפה התיישבו בישראל

עולי סלוניקי של שנות השלושים התיישבו בשכונות פלורנטין ושפירא בתל אביב, בשכונת בן ציון בנתניה ובמושב צור משה⁶. עולי בולגריה של 1948 ו־1949 התיישבו בעיקר ביפו, ברמלה ובלוד, וגם בקיבוצים ובמושבים, ובהם בית חנן וגליה³. ב־1949 הקימו עולי בולגריה ביפו את קבוצת הכדורגל מכבי יפו, שזוהתה עם הקהילה³. מקהלת צדיקוב, שפעלה בסופיה מ־1910, חודשה בישראל בתחילת שנות החמישים³.

המטבח

המטבח של דוברי הלאדינו התגבש אחרי הגירוש מספרד, וספג השפעות מן המטבח העות׳מאני ומן המטבחים של הבלקן^{19, 20}. לפי תיאור אחד, רוב התבשילים מתחילים בטיגון בצל, ומשתמשים בהם במעט תבלינים¹⁹. מקום מרכזי תופסים המאפים הממולאים: בויוס בצורת שבלול ממולאים בתרד, במנגולד או בגבינה, ובורקיטס בצורת חצי ירח, שמוגשים לא פעם עם ביצים קשות, חמינדוס^{19, 20}. קציצות כרישה, קפטס דה פראסה, מוגשות עם אגריסטדה, רוטב ביצה ולימון שדומה לאבגולמונו היווני^{19, 20}.

בין המתוקים יש פודינג אורז, סוטלאץ׳, עוגיות ביסקוצ׳וס ועוגיות מרציפן, ולראש השנה מכינים טרבדוס, מאפה ממולא אגוזים שמתבשל בדבש¹⁹. בבתים של יוצאי בולגריה השתמשו הרבה בתפוחי אדמה, שום, פלפלים ועגבניות, ובתבשילי בשר מבוססי בצל, שום ופלפל²⁰.

בורקיטסבויוסבולמספסטליקוסבאניצהחמינדוסקפטס דה פראסהאגריסטדהפריטאדהסופריטוסוטלאץ׳ביסקוצ׳וסטישפישטיגבינה בולגריתקשקבלקיופולוראקיהמסטיקהבורקסחמין

חגים, מנהגים ומשפחה

בחג השבועות נהגו קהילות ספרדיות לקיים ליל לימוד שנקרא ולאדה, מן המילה בלאדינו לשמירה, ולפני קריאת מגילת רות קראו את האזהרות, פיוט שמונה את 613 המצוות²¹. דוברי הלאדינו תרגמו את הפיוט לשפתם והוסיפו את השיר לה כתובה די לה ליי²¹. בסלוניקי יצאו משפחות רבות בבוקר החג אל השטחים הירוקים שמחוץ לחומות, עם סלים של פשטידות גבינה, ביצים קשות וסוטלאץ׳²¹.

חלק גדול מאוצר המילים של הבית בלאדינו הוא ברכות ואיחולים, לאוכל, לדרך, לחג ולבריאות, ורבות מהן בנויות מצירוף של מילה עברית ומילה ספרדית⁸.

מזאל בואינואנייאדה בואינהבואינאס סימאנאסקומי קון גאנהבנדיג׳אס מאנוסנונהפאפוקרידומי אלמהחאביריס בואינוסעין הרעמילות חיבה בעדותשולחן שבת בעדות

מוזיקה ושירה

המוזיקה של דוברי הלאדינו נשענת על הרומנסות, בלדות עממיות שעברו מדור לדור בעל פה, ועל הקופלאס, שירים בעלי בתים שנכתבו לחגים ולאירועים⁹. השיר אדיו קרידה, שנקרא גם אדיו קרידו, הוא מן הידועים שבשירי העם בלאדינו, ויש הקלטה שלו מ־2019 מפי דוברת שמשפחתה באה ממונסטיר²². בבולגריה פעלה מקהלת צדיקוב, שבראשית שנות העשרים מנתה כ־120 חברים, ובפלובדיב קמה ב־1928 מקהלה קהילתית של 100 זמרים³.

אמורקוראסוןאדיו

שמות ושמות משפחה

מילון שמות המשפחה של יהודי בולגריה, שהכינה החוקרת מתילדה טאגר, מונה 798 שמות, רובם מתוך רשימה של 509 שמות שפרסם יצחק מוסקונה ב־1967 והשאר מדרכוני העולים של 1948 ו־1949¹⁸. המילון מסווג את השמות לפי מקור: שמות עבריים, ערביים, ספרדיים ופורטוגליים של מגורשי ספרד, שמות איטלקיים של מהגרים מסיציליה ומקלבריה, שמות עבריים ויווניים של רומניוטים וכינויים טורקיים¹⁸. כ־9 אחוזים מן השמות הם ממקור טורקי, ואחרי 1878 נוספו לשמות רבים הסיומות הבולגריות אוב ואב¹⁸. בין השמות שבמילון נמנים למשל אג׳ימן, קונפינו וקלב¹⁸.

הקהילות היום

בבולגריה מנה ארגון הגג היהודי שלום ב־2022 3,925 חברים, והעריך את מספר היהודים במדינה בכ־5,500, רובם בסופיה³. הערכות אחרות נמוכות מכך, וחלק מן היהודים אינם מצהירים על זהותם במפקד^{2, 3}. ביוון חיים כ־4,100 יהודים, ובסלוניקי פועלים שני בתי כנסת ומוזיאון יהודי^{4, 7}. ברודוס פועל מוזיאון יהודי בבית הכנסת קהל שלום^{12, 13}, ובבוסניה חיים כ־1,000 יהודים, רובם ספרדים¹⁵.

לקריאה נוספת

מיכאל בר זוהר, הרכבות יצאו ריקות: הצלת יהודי בולגריה בשואה, הד ארצי, 1999³.

יוסף קונפורטי, להיות בולגרים: יהדות בולגריה 1878 עד 1918, מכון בן צבי, 2020³.

שלמה שאלתיאל, ממולדת לארץ אם: עלייה והעפלה מבולגריה 1939 עד 1949, עם עובד, 2004³.

צבי קרן, קהילת רוסה, יד בן צבי, 2005³.

ברכה ריבלין (עורכת), פנקס הקהילות: יוון, יד ושם, 1998¹³.

Marc D. Angel, The Jews of Rhodes, 1978¹³.

ציר זמן

1492 עד 1536

מגורשי ספרד ופורטוגל מגיעים לסלוניקי ולערי הבלקן

1878

בולגריה זוכה לעצמאות; בשמות משפחה רבים נוספות סיומות בולגריות

1897

שלושה צירים מבולגריה בקונגרס הציוני הראשון

1912

סלוניקי עוברת ליוון ורודוס לאיטליה

1917

השרפה הגדולה בסלוניקי

1933

ימאים וסוורים מסלוניקי עולים לחיפה

1943

גירוש יהודי סלוניקי לאושוויץ ויהודי תרקיה ומקדוניה לטרבלינקה; גירוש יהודי בולגריה נעצר

1944

גירוש יהודי רודוס

1948 עד 1949

רוב יהודי בולגריה עולים לישראל

1996

חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו

2018

הכרזה על הקמת האקדמיה הלאומית ללאדינו בישראל