יהדות מרוקו

נקראים גם: יהודי מרוקו, העדה המרוקאית, יוצאי מרוקו, מרוקאים. ערבית יהודית מרוקאית. 142 ערכים.

יהדות מרוקו היא הקהילה היהודית של מרוקו שבצפון מערב אפריקה, שיושבת בה מן התקופה הרומית. ב־1948 מנתה כ־265,000 נפש והייתה הקהילה היהודית הגדולה בעולם המוסלמי, ובתוך שני עשורים עלו רוב בניה לישראל, ובמרוקו נשארה קהילה קטנה^{1, 2, 3}. לפי נתוני 2023, יוצאי מרוקו ובניהם הם הקבוצה השנייה בגודלה בישראל לפי ארץ מוצא, אחרי יוצאי ברית המועצות לשעבר⁴.

מי הם יהודי מרוקו

יהודי מרוקו ישבו בערי החוף, בערי הפנים, בכפרי הרי האטלס ובדרום המדינה¹. הקהילה לא הייתה אחידה: היו בה צאצאי היהודים שישבו בארץ לפני גירוש ספרד, שנקראו התושבים, ומגורשי ספרד ופורטוגל וצאצאיהם, שנקראו המגורשים, ובין שתי הקבוצות היו הבדלים במנהג ובלשון^{1, 7}. בערים הגדולות התגוררו היהודים במשך מאות שנים ברובע נפרד, המלאח¹. מאז 1948 עזבו את מרוקו יותר מ־90 אחוז מיהודיה, רובם לישראל ואחרים בעיקר לצרפת, לקנדה ולארצות הברית^{1, 3}.

בישראל חיו ב־2023 כ־120,900 ילידי מרוקו ועוד כ־337,000 ילידי ישראל שאביהם נולד במרוקו, ובסך הכול כ־457,900 איש⁴. הנתון הרשמי אינו כולל את הדור השלישי ואילך, ולכן אומדנים אחרים גבוהים ממנו בהרבה: ב־2005 העריכה הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו את יוצאי מרוקו בישראל בכ־750,000 נפש, ודוח רשמי של משרד התפוצות המרוקאי מ־2016 מנה בישראל כ־800,000 מרוקאים^{3, 17}.

קזבלנקה פאס מרקש

מאיפה באו: הערים והאזורים

העדות הארכאולוגית הוודאית הראשונה לנוכחות יהודית במרוקו היא מצבות עם כתובות עבריות בוולוביליס, צפונית למקנס, מן התקופה הרומית^{1, 2}. מסורות מקומיות, כמו זו של קהילת איפראן שבדרום, מספרות על התיישבות עוד בימי בית ראשון, אך אין להן אישוש היסטורי^{1, 2}. בשלטון אל מוואחידון, מ־1146, הועמדו היהודים בפני ברירה של התאסלמות או מוות; רבים נהרגו ואחרים המירו את דתם למראית עין^{1, 2}. על רקע הרדיפות האלה כתב הרמב״ם את איגרת השמד, שדנה ביחס לאנוסים¹.

באמצע המאה ה־15 הועברו יהודי פאס לרובע נפרד ליד ארמון השליט בפאס אל ג׳דיד, וזה היה המלאח הראשון במרוקו^{1, 2}. במאות הבאות הוקמו מלאחים במראכש, במקנס ובערים נוספות, ובתקופת השושלת העלאווית היה המלאח לרובע היהודי של רוב ערי מרוקו¹. אחרי גירוש ספרד ב־1492 ואחרי גירוש פורטוגל הגיעו למרוקו עשרות אלפי מגורשים, שהביאו איתם את הספרדית ואת מנהגי ספרד^{1, 2}. ב־1698 כינס יעקב אבן צור את תקנות המגורשים, כ־250 תקנות הלכה שהיו לקובץ משפטי מרכזי של יהודי מרוקו¹.

במאה ה־19 היו מרכזי היישוב היהודי הגדולים בפאס, במראכש, במקנס, במוגדור, בטנג׳יר ובתטואן, ובצפרו ובמוגדור היו היהודים חלק גדול מן התושבים¹. במאה העשרים עברו יהודים רבים לערי החוף, ובמיוחד לקזבלנקה, שהקהילה בה הייתה לגדולה במרוקו¹. באותן שנים גדלו גם קהילות רבאט ומקנס, ואילו במוגדור ובמראכש ירד מספר היהודים¹. לצד הערים ישבו יהודים בכפרים בהרי האטלס ובדרום, ורבים מהם עברו במאה ה־19 ובמאה העשרים לערים הגדולות^{1, 2}.

גירוש ספרד והמגורשים במרוקו פאס מרקש מכנאס מוגדור טנג׳יר תטואן צפרו רבאט אגאדיר

השפות של יהודי מרוקו

רוב יהודי מרוקו דיברו ערבית יהודית מרוקאית, שדובריה קראו לה בשם שפירושו 'הערבית של היהודים', להבדיל מן הערבית של המוסלמים⁷. היא נכתבה באותיות עבריות, ובה נכתבו גם תרגומים מילוליים של ספרי קודש ותפילה, שנקראים שרח⁵. לשפה היו כמה להגים לפי עיר ואזור, ובכמה ערים נכנסו אליה מילים ספרדיות שהביאו המגורשים^{5, 7}. בכפרי האטלס הגבוה דיברו יהודים גם ברברית, בניב התשלחית¹.

בערי הצפון, ובמיוחד בתטואן ובטנג׳יר, דיברו חכיתייה, ספרדית יהודית שהתפתחה מן הספרדית של המגורשים והושפעה מן הערבית המקומית ומן העברית⁶. במילון חכיתייה אחד כ־34.5 אחוז מן הערכים הם ממקור ערבי וכ־18.5 אחוז ממקור עברי⁶. לפי הערכה, מספר דוברי החכיתייה ירד מכ־30,000 ב־1900 לכ־1,000 ב־2024⁶.

בית הספר הראשון של רשת כל ישראל חברים במרוקו נפתח בתטואן ב־1862, ובתקופת החסות הצרפתית הייתה הצרפתית לשפת ההשכלה, ובערים גם לשפת הבית של רבים^{1, 2}. בישראל היה לחץ חזק לעבור לעברית⁵. ברדיו בישראל משודרת גם תוכנית בערבית יהודית מרוקאית⁵.

חשומה תרבחו ותסעדו בסחה מזיאן כנבגיק לבאס ואכה

המאה העשרים: חסות, מלחמה ופרעות

ב־1912 נחתם הסכם פאס, מרוקו הייתה למדינת חסות צרפתית, וצפון המדינה עבר לשליטה ספרדית¹. ימים ספורים אחר כך פרצו פרעות במלאח של פאס, התריתל, ובהן נהרגו עשרות יהודים¹. בשנות מלחמת העולם השנייה הוחלו במרוקו חוקי וישי נגד היהודים, שהגבילו את מקום מגוריהם, את עיסוקיהם ואת לימודיהם¹. הסולטן מוחמד החמישי חתם על הצווים והביע התנגדות להם, והיסטוריונים חלוקים בשאלה כמה חופש פעולה היה לו¹.

ביוני 1948, ימים אחרי הקמת מדינת ישראל, נהרגו בפרעות בעיירות וג׳דה וג׳ראדה 42 יהודים לפי מקור אחד ו־43 לפי מקור אחר^{1, 9}. באוגוסט 1954 נרצחו שבעה סוחרים יהודים במהומות בעיירה פטי ז׳אן, והחשש לגורל היהודים גבר לקראת סוף החסות³. מרוקו קיבלה עצמאות במרץ 1956, ומיד אחר כך נאסרה בה כל פעילות ציונית³.

התריתל פרעות אוג׳דה וג׳ראדה פאס

העלייה לישראל

מהקמת המדינה ב־1948 ועד עצמאות מרוקו ב־1956 עלו ממרוקו לפי נתון אחד 85,623 יהודים, אבל לפי טבלת העולים לפי שנים באותו מסמך, שמבוססת על מאיר קנפו, עלו בשנים 1948 עד 1956 כ־108,000; שני הנתונים אינם מתיישבים³. לפי הלמ״ס עלו ממרוקו 28,263 איש מקום המדינה ועד סוף 1951, ו־95,945 בשנים 1952 עד 1960²³. בנובמבר 1951 החליטו הסוכנות היהודית וממשלת ישראל להנהיג סלקציה בעלייה מתוניסיה וממרוקו, ולאשר רק עלייה של משפחות שיכולות להתקיים בכוחות עצמן; ב־1955 רוככו הקריטריונים³. בין 1956 ל־1961, כשהיציאה לישראל נאסרה, יצאו כ־30,000 יהודים בדרכים לא חוקיות, בארגון מחתרת שהקים המוסד ושנקראה המסגרת³.

בלילה שבין 10 ל־11 בינואר 1961 טבעה ספינת המעפילים אגוז, ועל סיפונה 43 עולים ואיש המוסד שליווה אותם³. אחרי האסון ואחרי עלייתו של חסן השני לשלטון הושג הסכם חשאי, שלפיו יכלו יהודים לצאת בתנאי שהיעד המוצהר אינו ישראל ושארגון הגירה בינלאומי מטפל ביציאתם³. במסגרתו החל ב־28 בנובמבר 1961 מבצע יכין, ועד 1964 עלו בו כ־80,000 יהודים לפי נתון אחד³. לפי טבלת השנים באותו מסמך עלו בשנים 1962 עד 1964 כ־88,700, ולפי הלמ״ס עלו ממרוקו בשנים 1961 עד 1964 100,354 איש^{3, 23}. השנים הגדולות בעלייה ממרוקו היו 1955 ו־1956, עם כ־25,000 וכ־36,000 עולים, ו־1962 ו־1963, עם כ־36,000 וכ־37,000³.

אחרי מלחמת ששת הימים היה גל יציאה נוסף, ומתחילת שנות ה־70 ועד תחילת שנות ה־2000 עלו עוד כ־15,000 יהודים ממרוקו¹. עד שנת 2000 עלו ממרוקו בסך הכול 248,940 איש³.

עליית יהודי מרוקו אסון אגוז

איפה התיישבו בישראל

עולי שנות החמישים שוכנו תחילה במעברות, ובמסגרת מדיניות פיזור האוכלוסייה הופנו רבים מהם למושבים וליישובים חקלאיים בפריפריה, אף שרובם באו מן הערים⁸. מושבים בחבל לכיש, כמו שחר ועוצם, יושבו בעולים ממרוקו, ועדויות מאותן שנים מתארות גם יישוב בכפייה⁸. עולי מרוקו פיתחו 111 יישובים בנגב, בגליל ובשאר הארץ, ועיירות פיתוח כמו דימונה, יבנה, קריית גת, אופקים, שדרות ובית שאן התבססו עליהם³.

רבים מן העולים עברו עם השנים מן המושבים לערים הגדולות⁸. ביישובי הפריפריה, שרבים מתושביהם היו עולים מצפון אפריקה ובניהם, היו משאבי החינוך והתעסוקה דלים לפחות עד תחילת שנות ה־90, והפערים בינם לבין המרכז גדלו³. ביולי 1959 התפרצה תחושת הקיפוח של עולים מארצות האסלאם במהומות ואדי סאליב בחיפה, שהתפשטו גם לערים אחרות^{3, 8}. תחושות הקיפוח האלה הובילו גם להקמת תנועת הפנתרים השחורים, שהתפרצות הזעם שלה ב־1971 עוררה הדים רבים³. ב־1977 נתנו רבים מבני הדור שנולד בישראל את קולם למנחם בגין ולליכוד, והמהפך נתפס גם כמהפך מזרחי³.

אירועי ואדי סאליב עליית יהודי מרוקו

המטבח

במטבח היהודי המרוקאי הקוסקוס הוא מאכל של יום חול וגם של חג, ובדרום מרוקו הגישו אותו בחגים עם פירות מסוכרים, שקדים וצימוקים בקינמון¹⁴. תבשיל השבת נקרא דפינה, מן השורש הערבי שפירושו לטמון, או סחינה, מן השורש שפירושו חם¹⁵. בסיר מבשלים חיטה, אורז וחומוס, לעיתים בשקיות בד נפרדות, ובמשפחות רבות מוסיפים פירות יבשים כמו תמרים ושזיפים¹⁵. בעבר נטמנו הסירים בגחלים של תנור משותף או בבור באדמה, ומכאן השם¹⁵.

בסעודות שבת וחג מגישים מגוון של סלטים וירקות כבושים, ודג חריף הוא מן המאכלים המוכרים של המטבח הזה¹⁴. הלחם לשבת ולחג מתובל לפעמים באניס ומצופה בשומשום, ובפורים אופים לחם שבתוכו ביצה¹⁴. הפסטייה, מאפה עוף מתוק ומלוח בדפי בצק דקים, הוגשה בחתונות ובשמחות¹⁴.

בליל המימונה, במוצאי פסח, עורכים שולחן של מתיקה, ובו מופלטה, ריבות של פירות ושל ירקות, מרציפן ועוגיות, ונמנעים ממאכלים חמוצים, מלוחים או כהים^{11, 14}. את המופלטה, בצק דק שנאפה על מחבת, מורחים בחמאה ובדבש ואוכלים עם תה נענע חם^{11, 14}.

קוסקוס מרוקאי סחינה דג מרוקאי מופלטה פסטיליה ספינג׳פזואלוס שבקיה חרירה קוסקוס חמין שולחן שבת בעדות סדר ראש השנה אתאי כובז ראס אל חנות

חגים, מנהגים והילולות

המימונה היא חג עממי של יהודי צפון אפריקה, ובעיקר של יהודי מרוקו, שנחגג בערב שאחרי פסח: בבתים פותחים את הדלתות לכל הבא, ומברכים את האורחים 'תרבחו ותסעדו', כלומר שתצליחו ותתברכו¹¹. החגיגה הציבורית הראשונה בישראל נערכה ב־1965 ביער הרצל ליד לוד, בהשתתפות כ־300 איש, ביוזמת פעילים מאגודת יוצאי פאס¹¹. בשנים הבאות גדלה החגיגה, נשיאים וראשי ממשלה השתתפו בה, והיום היא מוכרת בלוח השנה הישראלי כולו^{3, 11}.

הערצת צדיקים והעלייה לקבריהם, ובמיוחד בהילולה ביום פטירתם, הן יסוד חשוב בחיי הדת של יהודי מרוקו, והמנהג נמשך גם אצל יוצאי מרוקו בישראל ובצרפת^{3, 20}. בניגוד לפולחן הקדושים המוסלמי במרוקו, שהתמקד גם בקדושים חיים, הפולחן היהודי התרכז בקברי צדיקים שנפטרו, ופרסומו של כל צדיק נבנה מן הנסים שיוחסו לו²⁰. בין הצדיקים שנערצו עוד בחייהם היו רבי יעקב אביחצירא ורבי חיים פינטו²⁰. בישראל נערכת בד׳ בשבט ההילולה של רבי ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי, ליד קברו בנתיבות²¹.

טקס החינה לפני החתונה נשמר בישראל אבל שינה את אופיו: הוא נערך בדרך כלל כשבוע לפני החתונה כאירוע נפרד, עם תלבושות מרוקאיות שהמשפחות שוכרות, מוזיקה מזרחית, ותה נענע ועוגיות בסופו¹⁰. לפי החוקר יוסף שטרית, הטקס קיבל בישראל אופי של מופע, וגם משפחות מזרחיות שאינן ממוצא מרוקאי עורכות אותו¹⁰. הלבוש החגיגי של נשים יהודיות בערי מרוקו, התלבושת הגדולה, היה רקום בשפע בחוטי זהב, ושרידים של סגנונו נמצאו גם בלבוש של עיירות קטנות כמו דבדו¹⁹.

מימונה הילולה החינה המרוקאית ברית מילה אצל יהודי מרוקו שבת חתן אצל יהודי מרוקו סגולות ועין הרע אצל יהודי מרוקו ליל הסדר אצל יהודי מרוקו ראש השנה אצל יהודי מרוקו פורים אצל יהודי מרוקו חינה הילולה עין הרע

מוזיקה ופיוט

שירת הבקשות היא שירה של פיוטים בבית הכנסת בלילות שבת של החורף, מפרשת בראשית ועד שבת זכור, לפני תפילת שחרית ובמשך כארבע שעות¹². המקור המרכזי של המנהג המרוקאי הוא הקובץ שיר ידידות, שנדפס במראכש ב־1921, ולצד כל פיוט מצוינים בו הלחן והנובה שבה הוא מושר¹². בקהילת מקנס השתמשו בקובץ אחר, ישמח ישראל, ומסורת זו כמעט אינה נשמרת היום¹². הבקשות לפי שיר ידידות מושרות בבתי כנסת רבים בישראל¹².

בין המשוררים של יהדות מרוקו נזכרים רבי יעקב אבן צור מפאס ורבי דוד בן אהרן חסין ממקנס, שאחת הקינות שלו עוסקת ברדיפות בימי מולאי יזיד, בין 1790 ל־1792²². המוזיקה האנדלוסית, שמקורה בספרד המוסלמית בימי הביניים ונשמרה אצל יהודי צפון אפריקה, מבוצעת בישראל בין השאר בתזמורת האנדלוסית הישראלית, שנוסדה באשדוד ב־1994¹³. התזמורת מבצעת גם פיוטים ושירת בקשות, ורבים מנגני ההרכב המסורתי שלה הם עולים מצפון אפריקה¹³.

שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו שבת אצל יהודי מרוקו

משפחה ומסורת

בקרב יהודי מרוקו לא קמו תנועה רפורמית או אידאולוגיה חילונית אנטי דתית, והאופי המסורתי נשמר גם אצל רבים מן העולים, וגם אצל מי ששינו את אורח חייהם הדתי³. גם מי שאינם שומרים מצוות בימות החול מגלים זיקה למסורת בשבתות, בחגים ובאירועים משפחתיים כמו ברית מילה, בר מצווה וחתונה, כפי שמתאר מחקר אנתרופולוגי על יהודי צפון אפריקה בצרפת³. טקסי מעגל החיים, כמו ליל הברית, החינה ושבת החתן, נערכים במשפחות רבות עם המשפחה המורחבת, ובטקס החינה בישראל משתתפים בעיקר בני המשפחה והחברים הקרובים ממוצא מרוקאי¹⁰.

ברית מילה אצל יהודי מרוקו שבת חתן אצל יהודי מרוקו החינה המרוקאית ימא ג׳ד לאלה ערוסה מילות חיבה בעדות

שמות ושמות משפחה

שמות המשפחה של יהודי מרוקו נחקרו בספרו של אברהם לרדו על שמות היהודים במרוקו, שמסווג אותם לפי מקורם¹⁶. קבוצה אחת היא שמות של מקומות ואזורים, כמו אזגורי, מן העיירה זגורה שבאזור הדרעה, ואנפאווי, מאנפה, העיר העתיקה שבמקומה קמה קזבלנקה¹⁶. קבוצה אחרת היא שמות שמציינים מוצא ברברי או מרוקאי, כמו בן אמוזג, שפירושו 'בן הברברי', ומוגרבי, 'המרוקאי' בערבית¹⁶. יש גם שמות שמקורם בכינויים ערביים, כמו אלקובי, שלפי לרדו אולי נגזר מן המילה הערבית לכיפה¹⁶.

הקהילה היום

במרוקו עצמה נותרו בתחילת המאה ה־21 אלפים ספורים של יהודים, רובם בקזבלנקה, וקהילות קטנות ברבאט, באגאדיר, במראכש, במקנס ובפאס¹. לפי הדמוגרף סרג׳יו דלה פרגולה חיו במרוקו ב־2015 2,150 יהודים, ולפי הערכה מ־2020 כ־2,100, כאלף מהם בקזבלנקה²⁴.

ב־2011 נוסף לחוקת מרוקו נוסח שמזכיר את היהדות כחלק מן המורשת המרוקאית, ואזרחות מרוקאית נשמרת לצאצאים עד ארבעה דורות¹⁷. ב־22 בדצמבר 2020 נחתמה ברבאט הצהרה משותפת של ארצות הברית, מרוקו וישראל על יחסים דיפלומטיים מלאים ועל טיסות ישירות, ובה הוזכרו קשריו של המלך עם יהודי מרוקו בעולם ובכללם בישראל¹⁸. עוד לפני כן ביקרו במרוקו כ־45,000 ישראלים בשנה¹⁷. בישראל פועלים ארגונים של יוצאי מרוקו, ובהם הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, שמחלקת בין השאר מלגות לסטודנטים מכל העדות³.

קזבלנקה רבאט

לקריאה נוספת

חיים סעדון (עורך), מרוקו, מכון בן צבי, 2003¹⁴.

אליעזר בשן, יהדות מרוקו: עברה ותרבותה, הקיבוץ המאוחד, 2000³.

ירון צור, קהילה קרועה: יהודי מרוקו והלאומיות 1943 עד 1954, אוניברסיטת תל אביב ועם עובד, 2001³.

שמואל שגב, מבצע יכין: עלייתם החשאית של יהודי מרוקו, משרד הביטחון, 1984³.

יששכר בן עמי, הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו, 1984²⁰.

דוד אוחיון, מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו, אוצרות המגרב, 1999²².

Moshe Shokeid, The Dual Heritage: Immigrants from the Atlas Mountains in an Israeli Village, 1985⁸.

ציר זמן

התקופה הרומית: כתובות עבריות בוולוביליס, העדות הארכאולוגית הוודאית הראשונה ליהודים במרוקו
1146: תחילת שלטון אל מוואחידון והרדיפות
המאה ה־15: המלאח הראשון נבנה בפאס
1492: גירוש ספרד; מגורשים מגיעים למרוקו
1862: בית הספר הראשון של כל ישראל חברים במרוקו נפתח בתטואן
1912: מרוקו למדינת חסות צרפתית; פרעות בפאס
1948: כ־265,000 יהודים במרוקו; פרעות וג׳דה וג׳ראדה
1956: עצמאות מרוקו ואיסור על העלייה
1959: מהומות ואדי סאליב בחיפה
1961: טביעת אגוז בינואר; תחילת מבצע יכין בנובמבר
1965: חגיגת המימונה הציבורית הראשונה בישראל
1994: ייסוד התזמורת האנדלוסית הישראלית באשדוד
2020: הצהרה משותפת על יחסים מלאים בין ישראל למרוקו

המילון כל 62

אתאי תה; תה נענע
בהימה בהמה; טיפש; גס
בזאף הרבה; מאוד
בנין טעים
בנת בת; ילדה; נערה
בסחה בבריאות; בתיאבון, לבריאות
בסלאמה בשלום; להתראות
בראד קומקום תה
ג׳ד סבא; אב קדמון
גדדא מחר
גזאל צבי; יפה
דאבא עכשיו
דאר בית; משפחה
ואכה בסדר; אוקיי; גם: אף על פי ש
ווילי אוי לי
ולד ילד, בן; ברבים ילדים
זוין יפה, נאה
זיארה ביקור; עלייה לקבר צדיק
זעפאן כועס; נסער; מוטרד
חות דג, דגים
חלוף חזיר
חמאר חמור; טיפש
חמסה חמש; קריאת שמירה מפני עין הרע
חנה סבתא

כל 62 הערכים: המילון

המטבח כל 28

בויוזה בויוזה היא לחם עגול ומתוק של פורים מסולת, שמן, סוכר, ביצים ושומשום, שיהודי מרוקו אפו לחג.
גריבה גריבה היא עוגייה מרוקאית עגולה ופריכה, מקמח או סולת, סוכר, שומן ושקדים או שומשום, שפני השטח שלה נסדקים בתנור.
דג מרוקאי דג מרוקאי, או דג חריף מרוקאי, הוא תבשיל של נתחי דג שמתבשלים ברוטב אדום של שמן, פפריקה, שום, כוסברה ופלפלים חריפים.
ז׳בן ז׳בן הוא ממתק לבן ודביק של סירופ סוכר שמוקצף עם חלבוני ביצה, ומוגש עם שקדים או אגוזים.
זעלוק זעלוק הוא סלט מבושל של חצילים ועגבניות עם שום, כוסברה, כמון ופפריקה בשמן זית.
חרירה חרירה היא מרק סמיך של עגבניות, עדשים וגרגרי חומוס עם מעט בשר, כוסברה ותבלינים, שמסמיכים אותו בקמח או בביצה.
טאג׳ין טאג׳ין הוא סיר חרס נמוך עם מכסה חרוטי, וגם שמו של התבשיל האיטי שמבשלים בו: בשר, עוף או דג עם ירקות, ולעיתים עם פירות, זיתים או לימון.
טנזיה טנזיה היא תבשיל חגיגי ומתוק של פירות יבשים, אגוזים ובצל מטוגן, לעיתים עם בשר, שיהודי מרוקו מגישים בראש השנה ובחגים, על אורז, על קוסקוס או לצד בשר צלוי.
כעכים מרוקאיים כעכים מרוקאיים הם מאפים יבשים בצורת טבעת, מתובלים באניס ובשומשום ולעיתים במי זהר, שיהודי מרוקו אופים לחגים, לשמחות ולאירוח.
לימון כבוש לימון כבוש הוא לימון שלם או חתוך שמשמרים במלח ובמיץ לימון כמה שבועות, עד שקליפתו מתרככת.
מאחיה מאחיה היא משקה חריף שיהודי מרוקו זיקקו בבית, בעיקר מתאנים מיובשות ולפעמים מתמרים או מענבים, בתוספת של אניס.
מופלטה מופלטה היא לחם דק כמו דף, מבצק של קמח, מים ושמן, שמטגנים במחבת ואוכלים חם עם חמאה ודבש.
מטבוחה מטבוחה היא סלט מבושל של עגבניות ופלפלים קלויים עם שום, שמן ופלפל חריף, שמתבשל על אש נמוכה שעות ארוכות עד שהוא סמיך כמו ריבה.
מעקודה מעקודה היא מאכל מרוקאי של תפוחי אדמה מעוכים עם ביצים ותבלינים, שמכינים כפשטידה אפויה או כלביבות מטוגנות.
מרוזיה מרוזיה היא מרקחת מתוקה של צימוקים ואגוזים או שקדים בסירופ סוכר ולימון, שמגישים על שולחן המימונה.
מרציפן מרוקאי מרציפן מרוקאי הוא ממתק של שקדים טחונים וסוכר, לרוב צבעוני ומעוצב בצורות קטנות, שנשות הקהילה היהודית במרוקו הכינו בבית לחגים, למשלוח מנות ולשולחן המימונה.
סחינה סחינה, שנקראת גם דפינה, היא החמין של יהודי מרוקו: תבשיל של בשר, חומוס, תפוחי אדמה, בטטה וביצים שלמות, שמתבשל על אש נמוכה מערב שבת ונאכל בסעודת הצהריים של שבת.
סלטים מרוקאיים סלטים מרוקאיים הם סדרה של סלטים קטנים, רובם מבושלים, שפותחת את סעודות השבת והחג של יהודי מרוקו.
ספינג׳ ספינג׳ הוא טבעת של בצק שמרים רך שמטגנים בשמן עמוק ואוכלים חם עם סוכר או עם דבש.
עוגיות מרוקאיות עוגיות מרוקאיות הוא כינוי כללי לעוגיות היבשות שאפו נשות הקהילה היהודית במרוקו ובישראל, למשל עוגיות שומשום, עוגיות אניס ועוגיות שקדים.
עריסה עריסה, שנקראת גם הריסה, היא תבשיל של גרעיני חיטה עם בשר, שום ותבלינים, שמתבשל לאט עם הסחינה מיום שישי עד צהרי שבת ומוגש לצידה או מיד אחריה.
פזואלוס פזואלוס הם רצועות ארוכות של בצק דק מביצים וקמח, שמגלגלים לצורת ורד תוך טיגון בשמן עמוק וטובלים בסירופ סוכר או בדבש.
פסטיליה פסטיליה היא פשטידה של עלי בצק דקים כנייר, ממולאת בבשר עוף או יונים מבושל עם בצל, ביצים, שקדים וקינמון, ומפוזרת מלמעלה באבקת סוכר ובקינמון.
קוסקוס מרוקאי קוסקוס מרוקאי הוא מאכל של גרגרי סולת שמאדים מעל מרק של ירקות, חומוס ובשר, ומגישים בערימה גבוהה עם הירקות, הבשר והמרק.

כל 28 הערכים: המטבח

מנהגים וחגים

בר מצווה אצל יהודי מרוקו בר מצווה אצל יהודי מרוקו נקראה בפי העם תפילין, והנער נקרא מול תפילין, כלומר בעל התפילין.
ברית מילה אצל יהודי מרוקו ברית מילה אצל יהודי מרוקו הייתה שיא של שבוע שלם של טקסים: בכל לילה מן הלידה ועד הברית נערך בחדר היולדת טקס התחדיד נגד מזיקים, בלילה שלפני הברית נערך ליל שימורים, והמילה עצמה נערכה בבוקר, ואחריה סעודה.
החינה המרוקאית החינה המרוקאית היא מערכת טקסים שנערכו בבית הכלה בימים שלפני החופה, ובמרכזם מריחת עיסת חינה על ידי הכלה והחתן.
החתונה אצל יהודי מרוקו החתונה אצל יהודי מרוקו הייתה רצף של טקסים שנמשך ימים רבים: מתנות ותצוגת נדוניה, ליל המקווה, החינה, החופה, ושבעת ימי המשתה עם שבת החתן.
הילולה הילולה אצל יהודי מרוקו היא עלייה לקבר צדיק ביום פטירתו, או במועד קבוע אחר, וחגיגה סביבו: הדלקת נרות, תפילה, סעודות, שירה ומכירת כוסות ונרות לכבוד הצדיק.
הריון ולידה אצל יהודי מרוקו הריון ולידה אצל יהודי מרוקו לוו בסגולות ובמנהגי שמירה: טבילה בחודש התשיעי, פתיחת ההיכל בבית הכנסת, פיוט ומזמור בשעת הלידה, סוכר בפי התינוק, ושמירה על היולדת ארבעים יום.
חנוכה אצל יהודי מרוקו חנוכה אצל יהודי מרוקו היה חג של סעודות, מאכלי טיגון ונתינה לעניים, ופחות חג של משחקים.
ט״ו בשבט אצל יהודי מרוקו ט״ו בשבט אצל יהודי מרוקו נחגג בסעודת פירות ויין שנקראה תיקון ט״ו בשבט, עם ברכות על פירות רבים, קריאה בזוהר ובמשנה וארבע כוסות.
יום כיפור אצל יהודי מרוקו יום כיפור אצל יהודי מרוקו מתחיל בכפרות ובסעודה מפסקת עם חלות שתחובות בהן ביצים, נמשך בתפילה עם פיוטים ונוסחי התרה מיוחדים, ומסתיים בשבירת צום שבה מגישים בבתים רבים מרק חרירה.
ליל הסדר אצל יהודי מרוקו ליל הסדר אצל יהודי מרוקו מוכר בעיקר במנהג בבהילו: לפני תחילת ההגדה מסובבים את קערת הסדר מעל ראשי המסובים ושרים "בבהילו יצאנו ממצרים, הא לחמא עניא, בני חורין".
מימונה המימונה היא חג עממי של יהודי המגרב, ובעיקר של יהודי מרוקו, שנחוג במוצאי פסח: פותחים את הבית לאורחים, עורכים שולחן של מתוקים וסימני ברכה, ומברכים "תרבחו ותסעדו".
מנהגי אבלות אצל יהודי מרוקו מנהגי אבלות אצל יהודי מרוקו הם המנהגים שנהגו מרגע הפטירה ועד סוף השבעה: הכנות שנעשו עוד בחיים, שמירה על הנפטר בנרות ובתהילים, קבורה ביום הפטירה, ובשבעה תפילות בבית האבלים עם צידוק הדין, השכבה וניחום אבלים.
סגולות ועין הרע אצל יהודי מרוקו סגולות ועין הרע אצל יהודי מרוקו הן מערכת של אמונות ומעשים שנועדו להגן מפני עין הרע ומפני שדים: חמסה על הקיר ועל הצוואר, קמעות, מלח וברזל, פסוקים קבועים, ועלייה לקברי צדיקים.
סוכות ושמחת תורה אצל יהודי מרוקו סוכות ושמחת תורה אצל יהודי מרוקו כללו סוכה עם כיסא לאליהו הנביא, לולב מקושט בחוטים צבעוניים, מנהגים של חבטת ערבה בהושענא רבה, ובשמחת תורה זריקת ממתקים על החתנים ונרות שהילדים הביאו לבית הכנסת.
ספירת העומר ול״ג בעומר אצל יהודי מרוקו ספירת העומר ול״ג בעומר אצל יהודי מרוקו כללו מנהגים בספירה עצמה, כמו חלוקת גבישי מלח בלילה הראשון וקריאת פרקי אבות בפי ילדים בשבתות, ואת ל״ג בעומר, שבו נערכו הילולות ליד קברי צדיקים, הדלקות נרות במכירה פומבית וקריאה בזוהר עם הפיוט "בר יוחאי".
פורים אצל יהודי מרוקו פורים אצל יהודי מרוקו נחגג עם קריאת המגילה, דמי פורים לילדים, שבקייה ולחם פורים עם ביצים, ובכמה קהילות גם עם פורים שני, מקומי, לזכר הצלה מסוימת.
ראש השנה אצל יהודי מרוקו ראש השנה אצל יהודי מרוקו נפתח בסדר סימנים בליל החג: ברכות "יהי רצון" על תפוח, כרתי, סלק, תמרים, דלעת, רוביא, רימון, דגים וראש כבש, ופרוסת המוציא נטבלת בסוכר או בדבש.
שבועות אצל יהודי מרוקו שבועות אצל יהודי מרוקו נחגג כחתונה בין עם ישראל לתורה: בבית הכנסת קוראים כתובה לחג, בלילה לומדים עד הבוקר, ובשני ימי החג נהגו להתיז מים זה על זה ברחובות המלאח.
שבת אצל יהודי מרוקו שבת אצל יהודי מרוקו בנויה סביב תפילות עם פיוטים ושיר השירים בערב שבת, קידוש וסעודה עם דג, ובצהרי שבת חמין שהוטמן מיום שישי, הסחינה או הדפינה.
שבת חתן אצל יהודי מרוקו שבת חתן אצל יהודי מרוקו נערכת בשבת שאחרי החתונה, בתוך שבעת ימי המשתה, ונקראת גם שבת ואברהם זקן, על שם הפסוק שקוראים לכבוד החתן מספר תורה נוסף.
שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו היא מנהג לקום בלילות שבת של החורף, משבת בראשית ועד שבת זכור, ולשיר בצוותא פיוטים לפני תפילת שחרית, בלחנים של המוזיקה האנדלוסית ולפי הספר "שיר ידידות".
תשעה באב אצל יהודי מרוקו תשעה באב אצל יהודי מרוקו נפתח בסעודה מפסקת על הארץ ליד פתח הבית, עם עדשים וביצים שנטבלו באפר, נמשך בקינות בעברית ובקינות נשים בערבית, ומאחר הצהריים עבר לשעת הנחמה, שבה ניקו את הבית ואפו לקראת מוצאי הצום.

מקומות

אגאדיר אגאדיר היא עיר נמל בדרום מערב מרוקו, על חוף האוקיינוס האטלנטי.
אוג׳דה אוג׳דה היא עיר בצפון מזרח מרוקו, סמוך לגבול אלג׳יריה, ובמאה העשרים ישבה בה קהילה יהודית של כמה אלפי נפשות.
דבדו דבדו היא עיירה בצפון מזרח מרוקו, למרגלות הרי האטלס, שבמשך מאות שנים רוב תושביה היו יהודים, רבים מהם כוהנים ממשפחת הכהן סקלי, ולכן כונתה עיר הכהנים.
טנג׳יר טנג׳יר היא עיר נמל בצפון מערב מרוקו, על מצר גיברלטר.
יהודי הרי האטלס יהודי הרי האטלס הם הקהילות היהודיות הכפריות שישבו בכפרים ובעיירות קטנות ברכסי האטלס הגבוה, התיכון והאטלס הקטן, לצד שבטים ברברים.
מוגדור מוגדור, ששמה כיום אסואירה, היא עיר נמל על חוף האוקיינוס האטלנטי, שנבנתה במאה ה־18 ובמשך תקופה ארוכה רוב תושביה היו יהודים.
מכנאס מכנאס היא עיר בצפון מרוקו, ממערב לפאס, ובה הייתה אחת הקהילות היהודיות החשובות במדינה.
מלאח מלאח הוא השם של הרובע היהודי בערי מרוקו: שכונה מוקפת חומה עם שער, לרוב סמוך לארמון המלך או המושל.
מרקש מרקש היא עיר בדרום מרוקו, למרגלות הרי האטלס, ובה הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות במדינה.
עולי מרוקו בעיירות הפיתוח עולי מרוקו יושבו בשנות ה־50 וה־60 בעיירות פיתוח ובערים חדשות, רבים מהם בנגב ובמישור החוף הדרומי.
פאס פאס היא עיר בצפון מרוקו שהייתה במשך מאות שנים אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות במגרב.
צפרו צפרו היא עיירה בצפון מרוקו, למרגלות הרי האטלס התיכון וכ־30 קילומטרים מדרום מזרח לפאס.
קזבלנקה קזבלנקה היא תקופת הפרוטקטורט במרוקו, ובמאה העשרים הייתה הקהילה היהודית הגדולה במדינה ובכל המגרב.
רבאט רבאט היא בירת מרוקו, על חוף האוקיינוס האטלנטי, ובה התקיימה קהילה יהודית לפחות מן המאה ה־16.
תאפילאלת תאפילאלת הוא אזור של נאות מדבר בדרום מזרח מרוקו, בקצה הצפוני של הסהרה, לאורך נהר זיז.
תטואן תטואן היא עיר בצפון מרוקו, שקהילתה היהודית קמה מחדש בסוף המאה ה־15 עם פליטים מחצי האי האיברי ומגורשי ספרד, ושמרה על תרבות ספרדית ועל הניב חכיתיה.

היסטוריה

אירועי ואדי סאליב אירועי ואדי סאליב הם הפגנות ומהומות שפרצו ביולי 1959 בשכונת ואדי סאליב בחיפה, שגרו בה בעיקר עולים מצפון אפריקה, אחרי ששוטר ירה בתושב השכונה יליד מרוקו.
אליאנס (כל ישראל חברים) במרוקו אליאנס, כלומר בתי הספר של ארגון כל ישראל חברים, היא רשת בתי ספר יהודיים בשפה הצרפתית שהחלה לפעול במרוקו ב־1862, כשנפתח בית הספר הראשון שלה בתטואן.
אסון אגוז אסון אגוז הוא טביעתה של ספינת העולים החשאית אגוז מול חופי צפון מרוקו בינואר 1961.
גירוש ספרד והמגורשים במרוקו גירוש ספרד ב־1492 וגירוש פורטוגל ב־1497 הביאו למרוקו גלי מהגרים יהודים, והקהילות התחלקו לשתיים: התושבים, היהודים הוותיקים של מרוקו, והמגורשים, צאצאי מגורשי ספרד.
המסגרת (המחתרת היהודית במרוקו) המסגרת הייתה המחתרת היהודית שהקים המוסד בצפון אפריקה, ובמרוקו פעלה משנות ה־50 ועד אמצע שנות ה־60.
הפנתרים השחורים הפנתרים השחורים היו תנועת מחאה שהקימו בראשית 1971 צעירים משכונת מוסררה בירושלים, רובם ילדים של עולים ממרוקו, נגד קיפוח ואפליה של יוצאי ארצות המזרח.
הפרוטקטורט הצרפתי ויהודי מרוקו הפרוטקטורט הצרפתי במרוקו נמשך מהסכם פאס ב־1912 ועד העצמאות ב־1956.
התריתל התריתל הוא השם שנתנו יהודי פאס לפרעות שפרצו במלאח של העיר באפריל 1912, 18 יום אחרי שנחתם הסכם פאס שהפך את מרוקו למדינת חסות צרפתית.
יהודי מרוקו היום יהודי מרוקו היום הם הקהילה היהודית שנשארה במרוקו אחרי העלייה הגדולה, כ־2,000 עד 3,000 איש לפי הערכות מן השנים האחרונות, כמחציתם בקזבלנקה.
מבצע יכין מבצע יכין הוא הוצאתם של יהודים ממרוקו לישראל בשנים 1961 עד 1964, לפי הסכם חשאי בין ישראל לשלטונות מרוקו.
מלכי מרוקו והיהודים מלכי מרוקו, ולפני העצמאות הסולטנים, היו השליטים שתחת חסותם הישירה חיה הקהילה היהודית במדינה.
עליית יהודי מרוקו עליית יהודי מרוקו היא הגירתם של רוב יהודי מרוקו לישראל, בעיקר בין 1948 ל־1967.
פרעות אוג׳דה וג׳ראדה פרעות אוג׳דה וג׳ראדה הן התקפות על יהודים בשתי עיירות בצפון מזרח מרוקו, ליד גבול אלג׳יריה, ב־7 וב־8 ביוני 1948, שלושה שבועות אחרי הקמת מדינת ישראל.

מקורות

יהדות מרוקו, ויקיפדיה העברית. היסטוריה, מלאחים, טבלת אוכלוסייה בערים, שפות, הקהילה היום
History of the Jews in Morocco, Wikipedia. וולוביליס, אל מוואחידון, מלאח פאס, אוכלוסייה ב־1948
עלייה וקליטה: יהדות מרוקו, מסמך רקע, הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 22 במאי 2005. גלי העלייה, טבלת עולים לפי שנים (על פי מאיר קנפו), אגוז, יכין, עיירות פיתוח, אומדן הפדרציה
שנתון סטטיסטי לישראל 2024, לוח 2.8: יהודים ואחרים, לפי ארץ מוצא וגיל, ממוצע 2023, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ילידי מרוקו וילידי ישראל שאביהם נולד במרוקו
Judeo-Arabic (Benjamin Hary and Josh Mendel), Jewish Language Website, HUC Jewish Language Project. כתב עברי, שרח, מילים ספרדיות, המעבר לעברית בישראל
Haketia (Yaakov Bentolila), Jewish Language Website, HUC Jewish Language Project. מקור החכיתייה, הרכב אוצר המילים, מספר דוברים
מרכוס חנונה, שפת השוואים: הערבית היהודית של יהודי מרוקו, הד האולפן החדש, גיליון 101, משרד החינוך. שם השפה בפי דובריה, תושבים ומגורשים
העלייה ממרוקו, ויקיפדיה העברית. מעברות, מושבים בחבל לכיש, ואדי סאליב והפנתרים השחורים; רשימת ספרות
Moroccan Jews in Israel, Wikipedia. מספר ההרוגים בוג'דה לפי Laskier, 1989
יוסף שטרית, החינה בחתונה היהודית במרוקו: אופיו החדש של טקס החינה בישראל, מורשת יהדות מרוקו
מימונה, ויקיפדיה העברית. מנהגי החג והחגיגה הציבורית הראשונה ב־1965
שירת הבקשות, ויקיפדיה העברית. שיר ידידות, מנהג מקנס, הבקשות בישראל
התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, ויקיפדיה העברית
Moroccan Jewish cuisine, Wikipedia. מבוסס בעיקר על חיים סעדון (עורך), מרוקו, מכון בן צבי, 2003, עמ' 103 עד 106
דפינה, ויקיפדיה העברית. מקור השמות דפינה וסחינה
Abraham Laredo, Les noms des Juifs du Maroc: noms d'origine, מורשת יהדות מרוקו. עמוד 116 בספר
עינת לוי, ישראל: התפוצה המרוקאית השנייה בגודלה בעולם, מיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, יולי 2018
Joint Declaration between the United States, the Kingdom of Morocco and the State of Israel, Jewish Virtual Library
Woman's attire from Debdu, northeastern Morocco, 1940s, מוזיאון ישראל, ירושלים, אוסף זיידה שולמן (Google Arts and Culture)
יששכר בן עמי, הערצת הקדושים: פולחן הקדושים בקרב היהודים והמוסלמים (1984), מורשת יהדות מרוקו
הילולה, ויקיפדיה העברית. הילולת הבבא סאלי בנתיבות
דוד אוחיון, מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו (אוצרות המגרב, תשנ"ט): הקדמה, מורשת יהדות מרוקו
עלייה לישראל 2002 עד 2006 (פרסום 1365), לוח 5: עולים לפי תקופת עלייה וארץ לידה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יוני 2009. עולים לפי ארץ לידה בתקופות 1919 עד 14 במאי 1948, 15 במאי 1948 עד 1951, 1952 עד 1960 ואילך
Morocco, World Jewish Congress, Communities. 2,150 יהודים ב־2015 לפי דלה פרגולה, כ־2,100 ב־2020, פילוח לפי ערים