מימונה

מתי המימונה

המימונה נחגגת בערב שבו מסתיים פסח, בישראל במוצאי שביעי של פסח, כלומר בליל כ״ב בניסן, ובחוץ לארץ בליל כ״ג בניסן. כשכ״ב בניסן חל בשבת, חוגגים גם בישראל במוצאי השבת¹. למחרת, באסרו חג, נהגו לצאת לטבע^{1, 3}.

השולחן והמנהגים

על שולחן המימונה מניחים קמח, שיבולים, פול ירוק, תמרים, חלב ודגים, ומטבעות בתוך הקמח או בבצק, כסימנים לפרנסה ולשפע^{1, 3}. לפי הרב אליהו ביטון בספר המנהגים "נתיבות המערב", היו שלשו עיסה ותקעו בה פולים ירוקים, שיבולים, תמרים ומטבעות כסף, והניחו כד חלב על השולחן³. רוב הכיבוד מתוק, ובמשפחות רבות לא מניחים על השולחן מאכל מלוח¹.

מיד בצאת החג לשים בצק ומכינים מופלטה, שנאכלת חמה עם חמאה ודבש, וגם ספינג׳ ושבקייה^{1, 3}. מאכל מימונה מובהק הוא הזבן, קציפת חלבונים מבושלת בסירופ סוכר עם שקדים או אגוזים¹. בבתים שלא הספיקו להחליף את כלי הפסח הגישו רק עוגיות ומיני מתיקה כשרים לפסח, וריבות מכל הסוגים¹.

כשאבי המשפחה חוזר מבית הכנסת, הוא טופח בשיבולי חיטה על בני הבית ומברך אותם³. במקומות שונים בעל הבית לבש קפטאן ותרבוש וטפח על ראשי הילדים והאורחים עלי חסה טבולים בחלב¹. הבית נשאר פתוח, והולכים מבית לבית לברך. הברכה המקובלת היא "תרבחו ותסעדו", שפירושה המקובל "תרוויחו ותצליחו"¹. לפי ביטון, נהגו לבקר אצל חכמים וכוהנים כדי להתברך מהם³.

מקור החג ושמו

מקור החג שנוי במחלוקת¹. במסורת העממית קושרים את השם למילה הערבית מימון, מזל, למילה אמונה, או לרבי מימון, אבי הרמב״ם, שלפי מסורת נפטר ביום זה^{1, 3}. הסוציולוגית רחל שרעבי, שחקרה את החג כעשור, טוענת שלמסורת על רבי מימון אין סימוכין, ומזכירה אפשרות שהשם בא מכיכר הלחם הראשונה שנאפתה אחרי פסח. לדבריה החג נזכר מן המאה ה־18, ותכליתו מעבר הדרגתי מן החג אל ימי החול².

ההיסטוריונים חיים זאב הירשברג ויגאל בן נון קושרים את החג לפולחן קדום של שדת מזל בשם מימונה, ושרעבי דוחה את הטענה, ולדבריה לא מצאה לה סימוכין^{1, 2}. אסתר שקלים טוענת שמקור החג בנורוז, ראש השנה הפרסי, שעבר דרך יהודי איראן ובבל⁴. הבלשן אהרן ממן קושר את השם להיתר לערוך חתונות אחרי פסח, ול״ללה מימונה" ככינוי לכלה¹.

המימונה בישראל

בישראל המשיכו לחגוג את המימונה בבתים, וב־1965 חודשה כחגיגה ציבורית ביוזמת שאול בן שמחון ופעילי אגודת יוצאי פאס. החגיגה הראשונה נערכה ביער ליד לוד, ובשנה שלאחר מכן התקיימה החגיגה ההמונית הראשונה בירושלים¹. מספר המשתתפים בחגיגות בירושלים הגיע לכ־20 אלף ב־1969 ולכ־80 אלף ב־1972, ופוליטיקאים נעשו אורחים קבועים בהן¹. לפי שרעבי, בשנות ה־50 וה־60 עולים רבים התביישו להציג את מנהגיהם, וכשהמימונה חזרה למרחב הציבורי היא קיבלה אופי ישראלי חדש².

המועדים הקרובים