ראש השנה אצל יהודי מרוקו

ההכנות לחג

לפי הרב אליהו ביטון, שאסף את מנהגי מרוקו בספרו "נתיבות המערב", רבים צמו בערב ראש השנה, טבלו לכבוד החג, ועלו לקברי ההורים ולקברי צדיקים¹. רבי דוד עובדיה כותב שבצפרו רוב הציבור צם בערב החג, אלא אם היו ברית מילה או סעודת מצווה². בחודש אלול קמו לסליחות כמנהג הספרדים, ובערב ראש השנה נאספו בני העיר בקבוצות להתרת נדרים². לפי ביטון, נהגו שלא ללבוש בגדים חדשים בראש השנה, כדי שלא יסור מורא יום הדין, ויש שקנו לכבוד היום סיר חדש לסימן טוב¹.

סדר הסימנים

אחרי הקידוש ונטילת ידיים, הסדר שמביא ביטון הוא: תפוחים, כרתי, סלק, תמרים, דלעת (קרא), רוביא, רימון, דגים וראש כבש. יש שאכלו את הסימנים לפני נטילת הידיים¹. על כל סימן אומרים "יהי רצון" שמבוסס על משחק מילים בשמו, למשל על הכרתי "שיכרתו שונאינו" ועל הדלעת "שיקרע רוע גזר דיננו"³. יש שהוסיפו שומשום, "שירבו זכויותינו כשומשומין", ויהודי מכנאס אכלו גם ריאה ואמרו "ראה נא בענינו"¹. בצפרו, לפי עובדיה, רק יחידים ואנשי מעשה אכלו ריאה².

את פרוסת המוציא טובלים בדבש או בסוכר. עובדיה מביא מן המחזור של רבי אברהם אלנקר שבפאס נהגו לטבול אותה בסוכר². התפוח בדבש, שמקורו במנהג אשכנז, הגיע לעדות הספרדים רק בעת החדשה³. נהגו גם לבשל בליל החג 7 מיני ירקות, ולפי ביטון אלה קישואים, דלעת, חומוס, פולים, כרתי, תרד ולפת¹.

מאכלי החג

רבים בישלו בראש השנה קוסקוס מתוק ושלחו ממנו לעניים, על פי הפסוק "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו"¹. בקרב יהודי מרוקו מקובל גם תבשיל הטנזיה, שיש בו פירות יבשים, אגוזים, אורז ולעיתים בשר³. חבושים, לרוב בצורת ריבה, נאכלים בראש השנה בעיקר בארצות צפון אפריקה³.

בבית הכנסת

בערבית של ליל החג פותחים בפיוט "אחות קטנה", ובצפרו אמרו בלילה השני במקומו את הפזמון "קדוש תבשר עדתך"^{1, 2}. פתיחת ההיכל לפני "עלינו לשבח" נמכרת בראש השנה וביום הכיפורים במחיר גבוה, והזוכה אומר לבדו בנעימה מיוחדת "לדוד מזמור"¹. את התוקע מעלים לתורה בעלייה החמישית, ובזמן התקיעות שלפני מוסף התוקע עומד והציבור יושב¹.

את התשליך עושים ביום הראשון, וכשהוא חל בשבת ביום השני. בצפרו נהגו לנער את כנפי הגלימה². כשברית מילה חלה בראש השנה, ערכו אותה בבית הכנסת בין קריאת התורה לתקיעת השופר². לפי ביטון, הקפידו שלא לישון ביום בשני ימי החג¹.