ברית מילה אצל יהודי מרוקו

מה זה התחדיד

תחדיד הוא טקס לילי שמטרתו להרחיק שדים ומזיקים, ובעיקר את לילית, מן היולדת ומן התינוק עד יום הברית. לפי רפאל בן שמחון, יליד מכנאס, השם נגזר מן המילה הערבית חדיד, ברזל, על שם החרב שבטקס, ויש שקושרים אותו גם למילה חודוד, גבול¹.

בכל ערב באו קרובים, שכנים ומתפללי בית הכנסת, קראו זוהר ומשניות וכובדו בתה ובמגדנים. קרוב לחצות סגרו את החדר, ובעל הבית לקח חרב ישנה, שעברה בהשאלה ממשפחה למשפחה, והיכה בה בקירות ובפינות החדר ומתחת למיטת היולדת. הנוכחים קראו בקול פסוקים ומזמורים, ביניהם "ויהי נועם" ו״יושב בסתר עליון", שלוש פעמים כל אחד, ובסוף הניחו ליד התינוק צרור מלח וספר תהלים¹. בצפרו הקיפו את החדר בחרב כל הלילה עד אחרי הברית, והיו ששמו חתיכת בצל מתחת לכר התינוק. בדרום מרוקו פיזרו מלח בפינות החדר, והנשים התבקשו לצאת לפני הטקס¹.

ליל הברית

הלילה שלפני הברית נקרא לילת תחפיף, ליל התספורת, כי בו גילח הספר את אבי הבן ואת האורחים. שמות נוספים ללילה הם לילת תסמייא, ליל נתינת השם, ולילת לחרכא³. בבית אבי הבן נערכה תפילת ערבית חגיגית עם פייטן, וכל אורח שהגיע הניח כסף במגש נחושת. הכסף חולק בין רב בית הכנסת, הפייטן, הספר והשמש². בינתיים הכינו הנשים ביצים שלוקות, כעכים ורקיקים לסעודה של מחר².

ביום שלפני הברית, ולפעמים שלושה ימים קודם, הביאו מבית הכנסת את כיסא אליהו ותלו על קירות חדר היולדת מעילי ספרי תורה ואת הפרוכת³. לפי בן שמחון, כיסאות אליהו היו לרוב רכוש פרטי של משפחות, ויש שתרמו כיסא לקהילה בתקווה להיפקד בילד או כהודיה על לידה³.

יום המילה

יום הברית נקרא נהאר למילה. הברית נערכה בבוקר, בין שמונה לתשע וחצי, משום ש״זריזין מקדימים למצוות", ואבי הבן חזר מבית הכנסת עטוף בטלית עם המתפללים². התינוק הולבש לבן, ובמשפחות אמידות ענדו לו חמסה מזהב². לפני המילה שרו פיוטים לכבוד אליהו, ובראשם "אערוך מהללי ניבי"⁴. בכניסה חילק נער פרחי ורדים מיובשים או נענע לברכת הבשמים⁵.

כבוד הסנדקאות ניתן לרוב לסב: אבי האם בבן הראשון ואבי האב בבן השני⁵. בכמה מקומות נמכר כיסא אליהו, והכסף הועבר לחברה קדישא, לבית הכנסת או לאב אם היה עני⁵. בזמן המילה ביקשו הנשים מאליהו שגם בנותיהן יזכו בבן זכר, וחולים הניחו כוס מים מתחת לכיסא ושתו ממנה אחרי הטקס⁶. במכנאס נהג המוהל לומר "ויקרא שמו בישראל", ויש ששמרו מיין הקידוש עד חתונת הנימול⁶.

הסעודה

אחרי המילה הוגשו ביצים שלוקות, כעכים, תה ומאחייא, ובחורף גם ספינג׳⁷. בצהריים נערכה סעודת המצווה, ולפי בן שמחון נוהגים יהודי מרוקו עד היום להגיש בה את חמין השבת, הסחינה, כמו בבר מצווה ובחתונה⁷. בסוף הסעודה הוגש הנימול על כרית משי לרב בית הכנסת, שבירך אותו ואת הוריו⁷.