סוכות ושמחת תורה אצל יהודי מרוקו

הסוכה והלולב

לפי הרב אליהו ביטון בספרו "נתיבות המערב", נהגו להעמיד בארבע פינות הסוכה 4 קני סוף גבוהים במיוחד, שנקראו עדים. בסוכה תלו כיסא לכבוד אליהו הנביא והניחו עליו ספרי קודש¹. בכל ערב, בכניסה לסוכה, קראו פרקי משנה מיוחדים, ואת הקידוש של ליל החג פתחו בפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים"¹.

את הלולב קישטו בחוטים צבעוניים, והמנהג המקובל היה לאגוד בו שלושה הדסים ושתי ערבות. את הנענועים עשו בשני מנהגים: יש שעמדו פונים למזרח והורידו את הידיים לצדדים בלי לסובב את הגוף, ויש שסובבו את הפנים לכל צד כמו ברוב הקהילות¹. המנהג הנפוץ הוא שנשים לא בירכו ולא נטלו לולב, אף שיש שנהגו אחרת¹.

ברכות החג

בחג בירכו "מועדים לשמחה" והשיבו "חגים וזמנים לששון", או "מועד טוב" ו״מועד טוב ומבורך". במוצאי החג בירכו "תזכו לשנים רבות", והתשובה הייתה "לשמור ולעשות"¹. יש שביקרו בבית הקברות ביום הראשון של חול המועד, בפסח ובסוכות¹.

הושענא רבה

בליל הושענא רבה ערכו תיקון כל הלילה מתוך הספר "קריאי מועד", ויש שעשו בו כפרות כמו בערב יום כיפור. ביום עצמו הדליקו נרות רבים והוסיפו לתפילה קטעים של שבת ויום טוב, ויש שלא נשאו כסף ולא הדליקו אש עד שיצאו מבית הכנסת¹.

אחרי התפילה הביאו את הערבות הביתה וחבטו בהן בעדינות על ראשי בני המשפחה, עם ברכה לשנים רבות¹. לערבה יוחסו סגולות: יש ששמרו אותה כשפוד לצליית בשר שניתן לנשים עקרות, ויש שבישלו אותה ונתנו מן המים לעקרות לשתות¹. רבים שמרו את ארבעת המינים לאפיית המצות או לשריפת החמץ בפסח, ויש שהשאירו בסוכה ביום האחרון את עריבת הבצק, כסגולה לגשמים ולברכה בעיסה¹.

שמחת תורה

לשמחת תורה קישטו את בית הכנסת בשטיחים ובניירות צבעוניים, והכינו לילדים קני סוף מקושטים עם נרות תחובים בהם, שאיתם באו לבית הכנסת בליל החג¹. את ההקפות עשו סביב התיבה בשירת "מזמור לדוד הבו לה'" או "הודו לה' קראו בשמו", ויש שערכו הקפות גם באשמורת הבוקר¹.

בבוקר הוציאו שלושה ספרי תורה והעלו את חתן מעונה, את הילדים ואת חתן תורה, בפיוטים ובשירה. על החתנים זרקו ממתקים, הילדים אספו אותם, והנשים הריעו מעזרת הנשים¹. היו שהקימו לחתנים מעין חופה, וחתן תורה ערך סעודה בביתו לקהל¹. אחרי החג החלה עונת הבקשות: בלילות שבת שבין פרשת בראשית לפרשת זכור קמו רבים באשמורת לשיר בקשות מתוך "שיר ידידות"¹.