שבועות אצל יהודי מרוקו
שבועות אצל יהודי מרוקו נחגג כחתונה בין עם ישראל לתורה: בבית הכנסת קוראים כתובה לחג, בלילה לומדים עד הבוקר, ובשני ימי החג נהגו להתיז מים זה על זה ברחובות המלאח1, 2, 3.
הכתובה והלילה
השבת שלפני החג נקראה שבת כלה, משום שהתורה נמשלה לכלה ועם ישראל לחתן1. ביום החג, בעת הוצאת ספרי התורה, שר שליח הציבור בלחן מיוחד כתובה לשבועות. הכתובה המקובלת בקהילות הספרדים היא זו של רבי ישראל נג׳ארה, ובמרוקו נוספו כתובות של משוררים מקומיים: בכמה בתי כנסת במכנאס קראו ביום השני כתובה של רבי חביב טולידאנו, ולצפרו הייתה כתובה של רבי רפאל משה אלבאז2. אחרי הקריאה רקדו ושרו כמו בשמחת תורה, והשמש הזליף על המתפללים מי ורדים2.
את ליל החג הקדישו לתיקון ליל שבועות, לימוד של קטעים מכל ספרי התורה, הנביאים והכתובים, וסדר תרי״ג המצוות. התיקון נערך גם בבתים של בעלי בתים אמידים, והנשים הגישו ללומדים תה, קפה ומגדנות4. לפי רפאל בן שמחון, רווחה אמונה שלפני עלות השחר נפתחים שערי השמים לרגע אחד, ומי שמכוון לרגע הזה תתמלא בקשתו, ולכן רבים התאמצו להישאר ערים עד הבוקר2.
משחקי המים
המנהג הבולט של החג היה התזת מים על כל עובר ושב, יהודי או לא יהודי, בשני ימי החג. במרוקו קראו לו אדרמאמי, ולפי בן שמחון זה שיבוש של קד אלמא ארמי, כלומר מנת מים, שפוך3, 5. הילדים עמדו על הגגות עם משאבות פח, וההורים שפכו דליים. חתן וכלה שעברו בשכונה זכו למנת מים כפולה, שנחשבה סימן ברכה. היו שהאמינו שמי שנרטב בשבועות לא תבוא עליו מחלה כל השנה5.
להסבר המנהג הובאו פסוקים על מים ותורה, וגם זכר למשה שניצל מן היאור, שלפי המסורת היה בן שלושה חודשים בו' בסיון3. ההיסטוריון חיים זאב הירשברג העלה את האפשרות של השפעה מחגיגות מים ברבריות באותה עונה3. הרבנים התנגדו למשחקים: במכנאס, לפי עדות הרב יוסף משאש, קבעו חכמי העיר בשנת התר״ל תקנה לבטל אותם, ובכל זאת המשיכו בכך יחידים3.
האזהרות ומים בבית הכנסת
אחרי הצהריים קראו בבית הכנסת את האזהרות, פיוטים שמונים את המצוות. בכפרי האטלס כל מתפלל קרא בית אחד, ומי שנפל בגורלו לקרוא את הבית האחרון הוצא מבית הכנסת ונשפכו עליו דליי מים5. את המנהג לשפוך מים על המסיים קשרו לרעיון שהמים יורדים למקום נמוך, כמו התורה שמתקיימת אצל ענווים6. היום השני של החג הוקדש בכפרים לקריאת כל ספר תהלים, ונר הודלק אחרי כל מזמור5.
מה אכלו בשבועות
בשבועות אכלו מאכלי חלב ודבש. אחרי שחרית ערכו קידוש שבו כל אחד קיבל כוס שמנת6. יהודי פאס שמרו מצות מפסח, פוררו אותן בשבועות, לשו אותן במים רותחים, עשו מהן אצבעות בצק בשם אלחראביל וטבלו אותן בסוכר ובדבש7. אחרים טבלו מצה בחלב ובדבש, ובדבדו אכלו מצה עם לבן וחלב כסגולה נגד עקיצת עקרבים7. עוד הוזכרו אצל בן שמחון איטריות ביתיות בחלב רותח עם חמאה וסוכר בשם אלפדאווס, ותבשיל סולת מן התבואה החדשה7.
ראו גם
מקורות
- חג השבועות, מתוך: רפאל בן שמחון, יהדות המגרב, מורשת יהדות מרוקו. שבת כלה
- שבועות אצל יהודי מרוקו: קריאת הכתובה, רפאל בן שמחון, מורשת יהדות מרוקו. שערי שמים, הכתובות, מי ורדים
- משחקי המים בשבועות, רפאל בן שמחון, מורשת יהדות מרוקו. הטעמים, הירשברג, תקנת מכנאס
- תיקון ליל שבועות אצל יהודי מרוקו, רפאל בן שמחון, מורשת יהדות מרוקו. מהלך התיקון, הנשים, תיקון ליל שני במכנאס
- קד אלמא ארמי: מנהגי שבועות אצל יהודי מרוקו, רפאל בן שמחון, מורשת יהדות מרוקו. פירוש השם, משאבות, האזהרות בכפרי האטלס, תהלים
- מאכלי חלב, תרגום ההפטרה, שפיכת מים: שבועות במרוקו, הלכות ומנהגים, מורשת יהדות מרוקו. כוס שמנת בקידוש; טעם שפיכת המים על המסיים את האזהרות
- טעם מאכלי חלב בשבועות, רפאל בן שמחון, מורשת יהדות מרוקו. אלחראביל בפאס, דבדו, אלפדאווס