שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו

מתי ואיך

בקהילות מרוקו קמו בשבתות החורף, כשהלילות ארוכים, עוד לפני עלות השחר, והתאספו בבית הכנסת לשיר פיוטים במשך שעות עד זמן שחרית¹. העונה נמשכת משבת פרשת בראשית ועד שבת זכור, שלפני פורים^{1, 2}. לפי הרב אליהו ביטון, בסוף העונה עורכים סעודה שנקראת סעודת דוד המלך, על שם הפסוק "חצות לילה אקום להודות לך"². בכל שבת שרים את הפיוטים שנקבעו לפרשת השבוע, ובראש הקבוצה עומד פייטן³.

שיר ידידות

שירת הבקשות המרוקאית הנפוצה מבוססת על הספר "שיר ידידות", שנדפס במרקש. ליד כל פיוט מצוינת הנובה, כלומר המקאם של המוזיקה האנדלוסית, כדי להקל על השרים¹. בקהילת מכנאס הייתה שירת בקשות נוספת לפי הספר "ישמח ישראל", שכמעט לא נשמרה, כי לא נותרו פייטנים שימשיכו אותה¹.

מאיפה הגיע המנהג

לפי דוד אוחיון, שכתב ספר על המנהג, שירת הבקשות נולדה בחוג המקובלים בצפת במאה ה־16, שהנהיגו לקום בחצות לשיר לפני הקב״ה^{3, 4}. את המנהג, יחד עם ספרי הקבלה, הביאו למרוקו השדרים, שלוחי הישיבות מארץ ישראל, והוא נקלט בהדרגה והתגבש במחצית הראשונה של המאה ה־17, תחילה בקהילות הצפון: פאס, מכנאס ובעיקר תטואן^{4, 5}. הזוהר נעשה במרוקו ספר מרכזי, וחבורות שקראו בו בלילות שילבו בלימוד גם אמירת בקשות⁴. לפי אוחיון, גם בישראל נשמר אצל רבים מיוצאי מרוקו המנהג להתכנס במוצאי שבת, לשיר פיוטים לכבוד הזוהר ולקרוא בו, בבית הכנסת או בבתים בתורנות⁵.

בתטואן, שהייתה מרכז של המוזיקה האנדלוסית, לקחו לפיוטים לחנים אנדלוסיים ולא את הלחנים הטורקיים שהביאו השלוחים⁵. לפי החוקר אדוין סרוסי, כפי שמובא אצל אוחיון, שלושת כתבי היד הראשונים שנמצאו ובהם פיוטים על לחנים אנדלוסיים מקורם בתטואן⁵.

מה שרים

בפיוטים יש שבח לבורא, געגועים לציון ולגאולה, ופיוטי שבת. לצד פיוטים שנכתבו בצפת, כמו של רבי ישראל נג׳ארה, נכנסו לשירה פיוטים של משוררים ממרוקו, ובהם רבי דוד חסין ממכנאס ורבי יעקב אבן צור מפאס^{3, 5}. בישראל נמשך המנהג בבתי כנסת של עולי מרוקו¹. אוחיון מקדיש סדרת פרקים לפייטן רבי דוד בוזגלו, שלימד את שירת הבקשות והפיץ אותה⁶.