תטואן

ראשית הקהילה

תטואן נבנתה מחדש בסוף המאה ה־15 בידי פליטים מוסלמים ויהודים מחצי האי האיברי, לאחר שהוחרבה בידי הספרדים בסוף המאה ה־14. מגורשי ספרד שהגיעו אליה אחרי 1492 הצטרפו לאוכלוסייה היהודית המקומית¹. הקהילה היהודית שמרה על מאפייני תרבות ספרדית ואנדלוסית: לשון, נימוסים, לבוש והשכלה. יהודי העיר, כמו שאר יהודי צפון מרוקו, דיברו חכיתיה, ניב של ספרדית יהודית שמשלב מילים מעברית ומערבית¹. ב־1530 הגיעה מפאס משפחתו של הרב חיים ביבאס, שנבחר לרב העיר והקים בה ישיבה¹.

במאה ה־16 הייתה העיר מרכז מסחרי, וסוחריה היהודים סחרו עם האימפריה העות׳מאנית, ליוורנו, גיברלטר, ספרד ופורטוגל. לקהילה היו קשרים הדוקים של משפחה, מסחר וחינוך עם יהדות גיברלטר¹.

רדיפות

ב־1790, בימי הסולטן מולאי יזיד, פרצו חייליו לרובע היהודי ופרעו בקהילה, ויהודים עשירים נקשרו לסוסים ונגררו ברחובות¹. ב־1808 גורשו היהודים מן העיר, והורשו לחזור בתנאי שיגורו ברובע מיוחד מחוץ לעיר, שנקרא בספרדית חודריה (Judería) ולימים הפך למלאח¹. ב־1859, עם תחילת הפלישה הספרדית, נהרגו בפרעות כ־400 יהודים^{1, 2}. הכיבוש הספרדי ב־1860 נמשך כשנתיים, והיהודים קיבלו בו חופש דת ואף ישבו במועצת העירייה¹.

מוסדות ואישים

בתטואן פעל במאה ה־19 הרב יצחק בן ואליד, דיין העיר ומחבר "ויאמר יצחק". ב־1862 נפתח בה בית הספר הראשון של כל ישראל חברים במרוקו, וב־1868 בית ספר לבנות^{1, 2}. ב־1900 נוסדה בעיר אגודת שיבת ציון, מן האגודות הציוניות הראשונות במרוקו¹. לפי דוד אוחיון, שירת הבקשות המרוקאית החלה להתפתח בתטואן, שהייתה מרכז של המוזיקה האנדלוסית, ושלושת כתבי היד הראשונים שנמצאו עם פיוטים בלחנים אנדלוסיים מקורם בה³. בתטואן נחגג גם פורים דה לוס כריסטיאנוס, לזכר קרב 1578⁴. בסוף שנות ה־40 הקים בעיר הרב סלומון בן שבת את מכון הרמב״ם, שחקר את השירה והספרות של יהדות ספרד¹.

תחת ספרד ואחרי

בין 1912 ל־1956 הייתה תטואן בירת מרוקו הספרדית. מצב היהודים השתפר, הם הורשו לגור מחוץ למלאח והמיסים המיוחדים בוטלו¹. אחרי צירוף העיר למרוקו העצמאית ב־1956 עברו רבים לסאוטה ולמלייה, שנשארו בידי ספרד, ואחרים היגרו לישראל, לצרפת, לקנדה ולדרום אמריקה^{1, 2}. במפקד 1960 נמנו בעיר 3,103 יהודים, אחרי 1967 נותרו כ־2,000, וב־1990 לא יותר מ־200¹.