פאס

מתי ישבו בה יהודים

לפי המקורות הערביים, יהודים ישבו בפאס מאז ייסודה בסוף המאה ה־8, ואידריס השני, מייסד העיר, הזמין יהודים להתיישב בה¹. בתחילת המאה ה־9 הגיעו אליה מהגרים יהודים מקורדובה ומקירואן, והקהילה קיימה קשרי הלכה עם גאוני בבל¹. מפאס יצאו בתקופה הזאת מחלוצי הבלשנות העברית, ובהם יהודה אבן קורייש, דונש בן לברט ויהודה אבן חיוג׳¹. לפני המלאח התרכזו היהודים ברובע ליד שער באב גיסה בצפון מזרח העיר².

ב־1033 נטבחו בפאס, לפי המקורות, יותר מ־6,000 יהודים, ובתקופת אל מוואחידון, מ־1145, נכפתה על היהודים המרת דת¹. באותה תקופה ישבה בעיר משפחת הרמב״ם, ושם כתב את פירושו למשנה ואת איגרת השמד¹.

המלאח

אחרי פרעות ב־1437 בנה הסולטן המריני רובע מגודר ליהודים בפאס אל ג׳דיד, העיר החדשה, ליד ארמון המלך. זה היה המלאח הראשון במרוקו, ומשמו נקראו אחר כך כל הרובעים היהודיים במדינה^{1, 3}. במרד ב־1465 נערך טבח גדול ביהודי העיר¹. במלאח נמצאים בתי הכנסת העתיקים של העיר, ובהם בית הכנסת אבן דנאן ובית הכנסת של התושבים, סלאת אלפאסיין, ובקצהו בית קברות יהודי גדול².

המגורשים והתושבים

אחרי גירוש ספרד ב־1492 הגיעו לפאס גלי מגורשים, ובעיר נוצרו שתי קהילות: המגורשים, שבאו מספרד, והתושבים, היהודים הוותיקים¹. חכמי המגורשים בפאס חיברו את תקנות המגורשים, שהשפיעו על ההלכה והמנהג של יהודי מרוקו, ומשפחותיהם, כמו אבן צור, סירירו ומונסונייגו, נתנו לעיר שושלות של רבנים¹. מנהגים מסוימים נשמרו בנפרד בבית הכנסת של התושבים עד המאה העשרים, למשל נוסח ההתרה של כל נדרי ופורים מקומי לזכר הקרב של שנת 1578^{4, 5}.

המאה העשרים

ב־17 עד 19 באפריל 1912, ימים ספורים אחרי שנחתם הסכם פאס שהפך את מרוקו למדינת חסות צרפתית, פרצו חיילים מורדים ותושבים למלאח. בפרעות, שיהודי העיר קראו להן התריתל, נהרגו 51 יהודים, חלקים מן המלאח נשרפו, ו־12,000 תושביו נותרו בלי קורת גג⁶. במפקד 1931 נמנו בפאס 10,496 יהודים¹, ובסוף שנות ה־40 העריכו את מספרם בכ־22,000 בכל העיר, מהם כ־15,000 במלאח².

במחצית השנייה של המאה העשרים התרוקן המלאח: התושבים עברו לעיר החדשה, לקזבלנקה, או היגרו לצרפת, לקנדה ולישראל². לפי ההערכה, ב־1997 נותרו בכל פאס כ־150 יהודים, ובמלאח לא פעל אף בית כנסת². בישראל התארגנו יוצאי פאס באגודה, ופעיליה היו בין היוזמים של חגיגות המימונה הציבוריות ב־1965⁷.