הפרוטקטורט הצרפתי ויהודי מרוקו

תחילת הפרוטקטורט

ב־30 במרץ 1912 נחתם הסכם פאס, שהפך את רוב מרוקו למדינת חסות צרפתית. חלק קטן בצפון, פחות מעשירית מן המדינה, נעשה מדינת חסות ספרדית². 18 יום אחרי החתימה פרצו חיילים מורדים ותושבים למלאח של פאס, ובפרעות שיהודי העיר קראו להן התריתל נהרגו עשרות יהודים, 51 לפי מקור אחד³.

מצבם המשפטי של היהודים לא השתפר. בשונה מאלג׳יריה, שבה קיבלו היהודים אזרחות צרפתית בצו כרמייה ב־1870, במרוקו נשארו היהודים "ילידים", נתינים של הסולטן כמו המוסלמים, ורבים איבדו את ההגנה הזרה שנהנו ממנה קודם¹. לפי ההיסטוריון יוסף טולדנו, הנציב הכללי נוגס התריע כבר ב־1938 מפני "הסכנה" שהיהודים ידרשו אזרחות צרפתית אחרי המלחמה⁴.

מוסדות וחינוך

דהיר משנת 1918 ארגן את בתי הדין היהודיים וקבע מבנה משפטי לקהילות, ודהיר משנת 1945 הכניס לבחירת הנהגת הקהילות הליכים דמוקרטיים והקים מועצה של הקהילות היהודיות במרוקו¹. ברבאט הוקם בית הדין הרבני הגבוה של מרוקו⁵. יהודים רבים שלחו את ילדיהם לבתי ספר צרפתיים, בעיקר של כל ישראל חברים, דור או שניים לפני המוסלמים. לפי נתון שמובא במחקר, ב־44 שנות הפרוטקטורט קיבלו תעודת בגרות 1,415 מרוקאים, מהם 775 יהודים ו־640 מוסלמים¹.

בתקופה הזאת התפתחה גם עיתונות יהודית: "אור המערב", עיתון ציוני בערבית יהודית ובצרפתית, יצא בקזבלנקה בשנים 1922 עד 1924 עד שהשלטונות סגרו אותו, ואחריו "ל'אווניר אילוסטרה", עד 1940¹. יהודים מן הכפרים ומן הדרום היגרו לערי החוף, שבה בנה הממשל הצרפתי את הנמל הראשי של מרוקו. קהילת קזבלנקה גדלה מאלפים ספורים בתחילת המאה העשרים לכ־75,000 בשנות ה־50⁶.

תחת וישי

אחרי תבוסת צרפת ב־1940 החיל הממשל הצרפתי במרוקו את "חוק מעמד היהודים" של משטר וישי: יהודים הוצאו מתפקידים ציבוריים, הוטלו הגבלות תעסוקה ומכסות בחינוך, ונקבעה חובת מגורים במלאח^{1, 7}. הסולטן מוחמד החמישי חתם על הצווים, ועל מידת אחריותו ועל מעשיו למען היהודים יש מחלוקת⁷. הטלאי הצהוב לא נאכף במרוקו⁷.

בנובמבר 1942 נחתו כוחות אמריקאיים במרוקו, אך חוקי וישי לא בוטלו מיד¹. עם הנוכחות האמריקאית הגיעו למרוקו ארגונים יהודיים כמו הג׳וינט, אוצר התורה וחב״ד, וארגונים כמו אוז״ה ואורט ניהלו תוכניות סיוע לילדים בתזונה, בבריאות ובחינוך¹.

סוף השלטון הצרפתי

בשנים האחרונות של הפרוטקטורט נקלעו היהודים בין השלטון הצרפתי לתנועה הלאומית. יהודים רבים הזדהו עם צרפת ועם תרבותה, ויש שתמכו במאבק לעצמאות^{1, 8}. גלי אלימות פגעו גם ביהודים, ובהם פרעות אוג׳דה וג׳ראדה ב־1948 והטבח בפטיז׳אן ב־1954, שבו נרצחו שבעה יהודים^{1, 8}. ב־1956 קיבלה מרוקו עצמאות, והיהודים נעשו אזרחים בתנאים שווים למוסלמים¹. באותה שנה נותרו במרוקו כ־160,000 יהודים².