קזבלנקה

לפני המאה העשרים

במקום העיר עמדה בעבר העיר אנפה, ובה הייתה קהילה יהודית ספרדית עד שהפורטוגלים החריבו אותה ב־1468¹. היהודים חזרו למקום לאט. לפי הערכה, ב־1750 נבנה בית הכנסת הראשון בעיר, של רבי אליהו, והוא נהרס ברעידת האדמה של 1755¹.

במאה ה־19 התפתחה קזבלנקה לנמל מסחרי, ויהודים מפנים הארץ, שהיבוא האירופי פגע בפרנסתם, היגרו לערי החוף¹. לפי ההיסטוריון אליעזר בשן, בקיץ 1878 גרו בעיר כ־7,000 עד 8,000 תושבים, מהם כ־1,400 יהודים. ב־1897 היו בה כ־3,000 יהודים מתוך כ־25,000 תושבים, וב־1911 כ־8,000 יהודים מתוך כ־47,000³. ב־1907, בזמן ההפגזה הצרפתית על העיר ופלישת הכוחות הצרפתיים, נבזז המלאח והועלה באש¹.

תקופת הפרוטקטורט

בתקופת הפרוטקטורט החליטה צרפת להפוך את קזבלנקה לנמל הראשי ולמרכז הכלכלי של מרוקו, והקהילה היהודית גדלה מאוד⁴. לפי יוסף שטרית, הקהילה הגיעה עד שנות ה־50 לכ־75,000 יהודים, כעשירית מתושבי העיר⁴. נתון אחר מדבר על 100,000 יהודים רשומים בעיר ב־1956¹. רבים מהם היגרו מקהילות הדרום ומן הכפרים, והצפיפות והמעבר לעיר הגדולה שינו את אורחות החיים ואת המנהגים⁴.

בעיר פעלו יותר מ־80 בתי כנסת ומוסדות חברה, תרבות וצדקה יהודיים רבים¹. בין שתי מלחמות העולם היו יזמים יהודים מעורבים בבנייה של רבים מן הבניינים הגבוהים בעיר¹.

העלייה מקזבלנקה

קזבלנקה הייתה נקודת יציאה מרכזית של יהודים ממרוקו. בין 1948 ל־1951 עלו לישראל כ־28,000 יהודים, רבים מהם דרך העיר^{1, 5}. בשנים 1949 עד 1956 היא הייתה נקודת יציאה בהגירה המאורגנת של ארגון קדימה, ובשנים 1961 עד 1964 במבצע יכין, העלייה החשאית שארגן המוסד¹.

קזבלנקה היום

הקהילה הצטמצמה מאוד, ובכל זאת היא הגדולה בעולם הערבי. לפי הערכה מ־2018 חיו בעיר כ־2,500 יהודים, ולפי הקונגרס היהודי העולמי כ־1,000 בלבד¹. בתי כנסת אחדים ממשיכים לפעול, ובית הקברות היהודי הוא מבתי הקברות הגדולים בעיר¹. בעיר פועל מוזיאון יהדות מרוקו, שנוסד ב־1997 ונחשב למוזיאון היחיד לתרבות יהודית בעולם הערבי. הוא שוכן בבניין שהיה מ־1948 בית יתומים יהודי, ואחרי שיפוץ חנך אותו מחדש המלך מוחמד השישי ב־20 בדצמבר 2016⁶.