מרקש

ראשית הקהילה

העיר נוסדה בידי אל מוראביטון ב־1060, ולפי אחד המקורות אין עדות לנוכחות יהודית בה עד 1232¹. השליט יוסוף בן תאשפין אסר על יהודים להתיישב בעיר, והורה שיהודי שייתפס בה בלילה יומת³. ב־1393 הגיע לעיר רבי אפרים אנקווה ומצא בה קהילה מאורגנת².

המלאח

אחרי גירוש ספרד הגיעו מגורשים גם למרקש, שהייתה אז בירת השושלת הסעדית². המלאח נוסד, לפי מקור אחד, בצו של הסולטן עבדאללה אל ע׳אלב ב־1558, מחוץ לחומות ארמון אל בדיע¹. לפי מקור אחר בנייתו החלה ב־1578 והסתיימה ב־1622, עם בניית שער². המלאח היה רובע מוקף חומה ששעריו ננעלו בלילה, ובמאות ה־16 וה־17 היה מן האזורים המסחריים הראשיים של העיר¹.

לפי המסורת המקומית, המגורשים לא התקבלו לבית הכנסת של היהודים הוותיקים והקימו לעצמם בית כנסת, צלאת אל עזמה, כלומר בית הכנסת של המתבדלים, שנחשב לעתיק בעיר². בשיא הקהילה פעלו במרקש כ־34 בתי כנסת, ובהם ישיבות שהכשירו רבנים, מלמדים, מוהלים, שוחטים וסופרי סת״ם לכל האזור². הסוחרים היהודים בעיר קיימו קשרי מסחר עם היהודים בכ־46 כפרים בסביבתה².

בית הקברות והצדיקים

בקצה המלאח נמצא בית הקברות היהודי, המעארה, שנקרא גם בית החיים ופועל לפי אחד המקורות מאז המאה ה־12, ובו קבורים יותר מ־10,000 יהודים, בהם עשרות רבנים וראשי ישיבות, שעל קברי חלקם נבנו אוהלים². בין רבני העיר וראשי הישיבות בה נזכרים רבי יצחק דלויה, רבי שלמה עמאר ורבי מכלוף אבוחצירא². לפי דוד אוחיון, מרקש נחשבה העיר הקדושה של יהודי מרוקו, ו־48 קדושים קבורים בה, חלקם שלוחים מארץ ישראל⁴.

העזיבה והיום

המלאח הצטופף מאוד, ובסוף שנות ה־40 גרו בו כ־40,000 איש¹. אחרי קום מדינת ישראל, סוף הפרוטקטורט ומלחמות 1967 ו־1973 עזבו רוב היהודים, רובם לישראל ואחרים לצרפת ולמונטריאול¹. כיום חיים במרקש כ־200 יהודים, ופועלים בה באופן קבוע שני בתי כנסת, צלאת אל עזמה ובית אל בגליז². ב־2016 הורה המלך מוחמד השישי להחזיר לרחובות את שמותיהם היהודיים ולרובע את השם אל מלאח, והוקצו כספים לשיקום בתים, רחובות ובתי כנסת¹.