פרעות אוג׳דה וג׳ראדה

הרקע

אוג׳דה, הסמוכה לגבול, הייתה באותה עת נקודת המעבר העיקרית של יהודים שיצאו ממרוקו בחשאי לאלג׳יריה, שהייתה חלק מצרפת, ומשם לישראל^{1, 2}. העיתונות הלאומית המרוקאית הסיתה נגד היהודים. אחרי הכרזת העצמאות של ישראל נאם הסולטן מוחמד החמישי נאום שבו חזר על מעמדם המוגן של היהודים, אך הזהיר אותם שלא להזדהות עם הציונות^{1, 2}. על מועד הנאום המקורות חלוקים: לפי אחד הוא נישא יום אחרי הכרזת העצמאות¹, ולפי אחר ב־23 במאי 1948, כמה שבועות לפני הפרעות². יש הקושרים את הפרעות לנאום הזה, ואחרים מדגישים שהוא נועד להגן על היהודים².

מה קרה

בבוקר 7 ביוני 1948 לא הגיעו פועלים מוסלמים לעבודתם אצל מעסיקים יהודים¹. לפי ההיסטוריון ירון צור, האירועים החלו כשקבוצת מוסלמים הטרידה ספר יהודי שניסה להעביר את הגבול עם פחיות של חומר דליק, בטענה שהוא בדרכו לפלסטין ושבפחיות יש רימונים³. באוג׳דה התקהל המון חמוש בגרזינים ובסכינים ליד שוק היהודים, ובתוך שלוש שעות נרצחו ארבעה או חמישה יהודים וצרפתי אחד, עד שהגיע הצבא^{1, 2}.

למחרת התפשטו הפרעות לג׳ראדה, עיירת מכרות פחם סמוכה, אחרי שהופצה שמועה שיהודי רצח מוסלמי. נרצחו בה 38 יהודים לפי מקור אחד ו־39 לפי אחר, ובהם רב הקהילה רבי משה כהן ובני משפחתו^{1, 2}. בין ההרוגים היו עשרה ילדים ועשר נשים, 55 נפצעו, וחנויות ובתים נבזזו¹. סך ההרוגים היהודים הוא 42 לפי מקור אחד¹. מקור אחר נותן בסיכום 47, אבל לפי הפירוט שבו עצמו, חמישה באוג׳דה ו־39 בג׳ראדה, מדובר ב־44².

אחרי הפרעות

בית דין צבאי צרפתי בקזבלנקה שפט 35 נאשמים: שניים נידונו למוות, שניים לעבודות פרך עולמים והשאר לעונשי מאסר^{1, 2}. נציב אזור אוג׳דה הצרפתי הטיל את האחריות על היהודים שיצאו דרך העיר ועל הזדהותם עם הציונות, ואילו הליגה הצרפתית לזכויות האדם האשימה את השלטון הקולוניאלי ברפיון². התנועה הלאומית המרוקאית התנערה מן הפרעות³.

לפי ירון צור, הפרעות החריפו מאוד את חוסר הביטחון של יהודי מרוקו, והתקריות היו שונות מאלה של נובמבר 1942, שהסתיימו בלי הרוגים ונתפסו כפרי הסתה צרפתית³. בשנה שאחרי הפרעות עלו ממרוקו לישראל כ־18,000 יהודים^{1, 2}. החוקרים רואים בהן גם סימן להדרת היהודים מן הלאומיות המרוקאית שהתגבשה סביב זהות ערבית ומוסלמית². גם באוגוסט 1953 נערכו באוג׳דה פרעות, ונהרגו בהן ארבעה יהודים, ובהם ילדה בת 11⁴.