הפנתרים השחורים

מי היו

התנועה קמה בינואר 1971 בשכונת מוסררה בירושלים, במחאה על קיפוח ואפליה של יוצאי ארצות המזרח מאז קום המדינה¹. לפי מקור אחד, הקבוצה המקורית מנתה עשרה צעירים, כולם ילדים של עולים ממרוקו, בני 18 עד 20². אחד המייסדים, סעדיה מרציאנו, נולד במרוקו, ובין המנהיגים הבולטים היו גם ראובן אברג׳ל וצ׳רלי ביטון^{1, 3}.

את השם שאלו מן התנועה האפרו אמריקאית בארצות הברית, ולפי מרציאנו בחרו בו משום שחשבו שיבהיל את ראש הממשלה גולדה מאיר^{1, 3}. התנועה דרשה להיאבק באפליה של עדות המזרח, להעלות לסדר היום את העוני ואת החינוך בשכבות העניות, ומחתה על ההטבות שניתנו לעולי ברית המועצות¹.

ההפגנות

ההפגנה הראשונה נערכה מול עיריית ירושלים בתחילת מרץ 1971, ב־2 או ב־3 במרץ לפי מקורות שונים, אחרי שהמשטרה סירבה לתת לה רישיון, ולפניה נעצרו כמה מן המארגנים^{1, 2}. באפריל איימו הפנתרים בשביתת רעב ליד הכותל, וב־13 באפריל 1971 נפגשה איתם גולדה מאיר בלשכתה^{1, 3}. בפגישה תיאר אברג׳ל את העוני של יוצאי ארצות המזרח, ולפי נתוני ארכיון המדינה משפחות רבות מהם השתכרו פחות מ־400 לירות בחודש³.

ב־18 במאי 1971, בליל הפנתרים, הפגינו בירושלים בלי רישיון כ־5,000 עד 7,000 איש, ולפי מקור אחר כ־6,000^{2, 3}. ההפגנה הפכה להתנגשות ממושכת עם המשטרה, הושלכו בקבוקי תבערה, ונעצרו עשרות מפגינים, לפי מקור אחד 70 ולפי אחר יותר מ־100^{1, 2}. אחרי ההפגנה פורסם שגולדה מאיר אמרה על הפנתרים שהם "לא נחמדים"^{1, 3}. מכתבים שחשף ארכיון המדינה ב־2013 מראים שהמשפט נכתב בתשובה לשאול בן שמחון, ממנהיגי יוצאי מרוקו, ושכוונתו הייתה למי שהשליכו בקבוקי תבערה על שוטרים¹.

התוצאות

ב־20 במאי 1971 התאחדו הפנתרים עם ברית יוצאי מרוקו, ולפי היסטוריון אחד הסכימו לכך זמנית כדי שחבריהם העצורים ישוחררו^{1, 2}. באפריל 1971 הקימה ראש הממשלה את ועדת ראש הממשלה לילדים ולבני נוער במצוקה, שהגישה ביוני 1973 דוח שמצא אפליה של שכבות רבות¹. בעקבותיו הוגדלו תקציבי המשרדים החברתיים, ולפי אחד המקורות התנועה תרמה גם להנהגת דמי אבטלה וקצבאות ילדים, אף שמלחמת יום הכיפורים החזירה את הביטחון לראש סדר העדיפויות^{1, 2, 4}.

בבחירות לכנסת ב־1973 קיבלה רשימת הפנתרים 13,332 קולות, 0.9%, ולא עברה את אחוז החסימה, שעמד אז על אחוז אחד^{1, 2}. ב־1977 נבחר סעדיה מרציאנו לכנסת מטעם מחנה של״י, וצ׳רלי ביטון כיהן בכנסת ברשימת חד״ש ואחר כך כסיעה עצמאית, עד 1992^{1, 2}. ב־2007 נחשף שאחד מראשי התנועה גויס כבר בפברואר 1971 כמודיע של המשטרה^{1, 2}.

זיכרון

ב־2011 תלו פעילים במוסררה שלטים של "דרך הפנתרים השחורים" ו״סמטת הם לא נחמדים"^{1, 2}. ב־2023 קראה עיריית ירושלים לרחוב בשכונה רחוב הפנתרים השחורים^{1, 4}.