מוגדור

סוחרי הסולטן

הסולטן מוחמד בן עבדאללה, שבנה את העיר המודרנית, בחר 10 משפחות יהודיות עשירות וביקש מהן להתיישב בה ולפתח את סחר החוץ. הוא העניק להן הקלות במסחר ופטר אותן מן המס המיוחד שהוטל על יהודים¹. הסוחרים האלה נשאו את התואר תוג׳אר אלסולטאן, סוחרי הסולטן. לפי ההיסטוריון אליעזר בשן, בתחילת שנות ה־50 של המאה ה־19 היו 24 מתוך 39 סוחרי המלך יהודים¹.

סוחרים יהודים מן העיר שימשו גם קונסולים של מדינות זרות, וסחרו עם אירופה, בעיקר עם אנגליה וצרפת¹. במאה ה־19 הייתה מוגדור הנמל הראשי של מרוקו ושימשה נמל של מרקש².

רוב יהודי

לפי בוטנאי צרפתי שביקר בעיר ב־1867, היהודים היו מחצית מ־12,000 תושביה². בתחילת המאה העשרים חיו בה כ־18,000 יהודים, יותר ממחצית האוכלוסייה¹. נבנו בה כ־30 בתי כנסת, ומהם נשארו בית הכנסת סלאת לקהל, בית הכנסת של רבי חיים פינטו ובית הכנסת שמעון עטיה, ושני בתי קברות, ישן וחדש^{1, 2}. ב־1885 ייסדה סטלה קורקוס בעיר את בית הספר הראשון לבנות יהודיות במרוקו, "כבוד ואומץ", שרוב שיעוריו נלמדו באנגלית¹. ב־1900 נוסדה בעיר אגודת שערי ציון, במקביל לאגודה הציונית בתטואן³.

רבי חיים פינטו

הרב חיים פינטו ייסד בעיר בסביבות 1798 בית דין רבני, הקים במלאח בית כנסת ועמד בראש ישיבה. הוא נודע כבעל מופתים, וקברו בבית הקברות היהודי בעיר הוא מוקד עלייה לרגל, בעיקר ביום פטירתו, כ״ו באלול¹. ההילולה שלו היא מן ההילולות הידועות של יהודי מרוקו⁴. על החתונה המסורתית בעיר כתבו אשר כנפו ודוד בן סוסאן בשיר "חתונה במוגדור"⁵.

השקיעה והיום

בתקופת הפרוטקטורט פיתחו הצרפתים את נמלי קזבלנקה, טנג׳יר ואגאדיר, ונמל מוגדור הרדוד שקע¹. יש הסבורים שריבוי הסוחרים היהודים, שבגללם המסחר בעיר נעצר בשבת, היה אחד הטעמים להעדפת הנמלים האחרים¹. רוב היהודים עזבו את העיר אחרי מלחמת ששת הימים¹. ב־2017 גרו בה שלושה יהודים, ובמאי 2025 נפטר יוסף סבג, היהודי האחרון שגר בעיר². ב־2020 נחנך במלאח בית הזיכרון ביית דכירה, מוזיאון יהודי שכולל את בית הכנסת שמעון עטיה ומרכז מחקר על יחסי יהודים ומוסלמים⁶.