שבת חתן אצל יהודי מרוקו

מתי

בקהילות ספרד והמזרח עורכים את שבת החתן בשבת שאחרי החופה, בתוך ימי שבע הברכות, משום שהחתן נמשל למלך אחרי החתונה³. לפי הרב אליהו ביטון בספר המנהגים "נתיבות המערב", יהודי מרוקו כינו את השבת שלפני החתונה שבת החינה, ובה הוזמן החתן לבית הורי הכלה, ואת השבת שאחרי החתונה שבת ואברהם זקן, ובה הוזמנו הכלה ומשפחתה לבית הורי החתן¹.

השבתות האלה היו חלק משבוע ארוך של אירועים. לפי ביטון, כמה ימים לפני החופה נערכה לקרובים ולמכרים סעודה שנקראה סעודת החינה, ובליל ערב החתונה נהגו לספר את החתן בשמחה¹. רפאל בן שמחון מתאר את ליל התספורת, לילת תחפיף, כמנהג שהיה קיים במגרב לפני ברית המילה, לפני בר המצווה ולפני החתונה⁶. אחרי החופה נמשכו שבעת ימי המשתה, והשבת שבתוכם הייתה שיאם².

בבית הכנסת

בשיר על חתונה במוגדור, מאת אשר כנפו ודוד בן סוסאן, מתוארת שבת החתן: החתן לבש קפטן, ידידיו ליוו אותו מביתו לבית הכנסת, ושם הושיבו אותו ליד ארון הקודש². הפייטנים התחרו ביניהם בפיוטים לכבודו, ובהם "בסימן טוב והצלחה תהיה לעדתנו"². מן ההיכל הוציאו שני ספרי תורה, אחד לפרשת השבוע ואחד לקריאת "ואברהם זקן", הפסוק מספר בראשית שפותח את סיפור שידוכו של יצחק².

לכבוד השמחה העלו לתורה עולים רבים מן השבעה הרגילים, ולפני כל עלייה שרו פיוט². ביטון כותב שכשיש שמחת חתן מוסיפים פיוטים במקומות שונים בתפילה ומנעימים קטעים ממנה, ושכשיש כמה בעלי שמחה, החתן ואבי הבן עולים לפי סדר קבוע⁴. כשהחתן בירך על התורה, זרקו עליו ממתקים והילדים אספו אותם, והכלה הביטה מעזרת הנשים².

הסעודה

אחרי התפילה הלכו כולם עם החתן והכלה לסעודה. בשיר ממוגדור נזכרים דגים, מעיים ממולאים ותרנגולות ממולאות, ולפנות ערב יצא החתן עם חבריו למסיבה שנמשכה עד שעה מאוחרת². בפאס, סעודת השבת בכל בתי המלאח הייתה הדפינה, בין שהייתה חתונה ובין שלא, וסביב החתונה נקבעו גם שבתות אחרות: בשבת שאחרי האירוסין בא החתן עם משפחתו לבית הכלה, ושבת זו נקראה סבת אר־ראי, שבת ההתייעצות⁵.