חנוכה אצל יהודי מרוקו
חנוכה אצל יהודי מרוקו היה חג של סעודות, מאכלי טיגון ונתינה לעניים, ופחות חג של משחקים. בבתים טיגנו ספינג׳ ולביבות, פתחו את היין החדש ואת הבשר המשומר, ובתום החג שרפו את שאריות הפתילות במדורות1, 2.
מה אכלו בחנוכה
המאכלים העיקריים של החג היו מטוגנים בשמן, זכר לנס פך השמן. לפי רפאל בן שמחון, בכל קהילות צפון אפריקה הכינו בחנוכה סופגניות מקמח, מים ושמרים, שנקראו ספינג׳, וטבלו אותן בסוכר או בחמאה ובדבש1. לצדן הכינו לביבה משולשת בשם אלמקרוד, מבצק סמיך יותר, שטוגנה במחבת ונאכלה עם תה. בן שמחון מתאר אותה כסופגנייה של העניים, כי הכנתה הייתה זולה וקלה1.
שני המאכלים האלה נאכלו כל החורף, ובחנוכה הוגשו לצד הקוסקוס עם ירקות ובשר מטוגן1. משפחות אמידות קנו בקיץ, כשהבשר היה זול, כמויות גדולות של בשר, טיגנו אותו ושמרו אותו בכדי חרס מתחת לשכבת שומן. הבשר המשומר הזה נקרא לכליע, והכדים נפתחו בחנוכה1. באותה עונה גם נפתח היין שהוכן בבתים בסוף הבציר, ובחנוכה שלחו ממנו לקרובים ולמכרים2.
נתינה לעניים ולמלמדים
בליל החג הראשון חילקו נשות הנדיבים לנזקקים יין, בשר מטוגן, לביבות וקוסקוס, ובמיוחד לאלמנות, לתלמידי חכמים ולקרובים עניים2. במכנאס, לפי בן שמחון, היו המלמדים משחררים את תלמידיהם הצעירים לחזר על פתחי הבתים במלאח ולבקש קמח, קטניות, פירות יבשים או כסף עבור המלמד. הילדים עברו ברחובות ודקלמו בערבית יהודית חרוזים שבהם ברכו את בעלת הבית וביקשו חופן חיטה וקטניות לכבוד חנוכה2.
לפי אותו מקור, משחק הסביבון לא היה מוכר לילדי המגרב, ודמי חנוכה לא ניתנו לילדים בחנוכה אלא בפורים ובתשעה באב. במקום משחקים הרבו בסעודות1.
בבית הכנסת
בכל אחד משמונת הימים מוציאים ספר תורה, ובעת הוצאתו אומרים בניגון מיוחד פסוקים על נר ועל אור, פסוק אחד לכל יום2. לכבוד הקריאה היומית בתורה היו משפחות שכתבו ספר תורה חדש, לזכר קרוב או על שם המשפחה, ובחרו להכניס אותו לבית הכנסת דווקא בחנוכה2. אחרי ההדלקה אומרים את המזמור "מזמור שיר חנוכת הבית", והנשים נהגו שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים1.
היום האחרון של החג נקרא זאת חנוכה, על שם קריאת התורה של אותו יום. בו ערכו משפחות אמידות סעודה גדולה לקרובים ולידידים, עם קוסקוס, בשר ויין חדש2. בחנוכה נהגו גם לאכול מאכלי גבינה ולשתות חלב, זכר לסיפור יהודית2.
יום השמש והמתנה לכלה
היום התשיעי, שאחרי חנוכה, נקרא יום השמש. הילדים אספו מן הבתים את שאריות הפתילות והשמן, ובמרכז המלאח או בפתחי החצרות הדליקו מהן מדורות, רקדו סביבן וקפצו מעליהן, ושרו בערבית יהודית חרוז שמבקש לחזור לירושלים3. בקפיצה מעל האש ראו סגולה נגד עין הרע, ובנות בוגרות קפצו כדי למצוא חתן. לפי בן שמחון, בצפרו ביטל רב הקהילה את המנהג בתקנה3.
ראש חודש טבת חל בתוך חנוכה. בו נהגו בחורים מאורסים להביא לארוסתם מתנה, לרוב תכשיט זהב, שנקראה למזיבא, והורי הארוסה ערכו לכבודו מסיבה3.
ראו גם
מקורות
- הלביבות אלמקרוד, מתוך: רפאל בן שמחון, יהדות המגרב, מורשת יהדות מרוקו. ספינג' ומקרוד, לכליע, היעדר סביבון ודמי חנוכה, מלאכת נשים
- מנהגי חנוכה אצל יהודי מרוקו, מתוך: רפאל בן שמחון, יהדות המגרב, מורשת יהדות מרוקו. מתנות לעניים, מנהג המלמדים במכנאס, ספר תורה, זאת חנוכה, מאכלי חלב; היין החדש מן הפרק הקודם בספר
- יום השמש, מתוך: רפאל בן שמחון, יהדות המגרב, מורשת יהדות מרוקו. מדורות הפתילות, הסגולות, הביטול בצפרו, למזיבא בראש חודש טבת