מרוזיה

המרוזיה של המימונה

בגרסה שמוגשת במימונה משרים צימוקים, מבשלים אותם עם סוכר ומיץ לימון, ומערבבים פנימה אגוזי מלך קצוצים¹. יש שמשלבים צימוקים שחורים ובהירים, אגוזים או שקדים, קינמון, ולפעמים גם מעט ליקר תפוזים, ומגישים במגש מקושט בעלי נענע³. בגרסה אחרת מבשלים את הצימוקים ביין מתוק ובליקר². במתכון שמביא הסופר גבריאל בן שמחון משרים צימוקים שחורים במים, מטגנים אותם מעט בשמן, ומוסיפים סוכר על אש נמוכה עד שהוא נמס ונדבק לצימוקים. מגישים לא חם בקערה שקופה, ומפזרים מעל שקדים ואגוזים קלויים⁵.

המרוזיה מונחת על שולחן המימונה לצד הריבות, הז׳בן והמופלטה^{2, 3}. היא מכונה גם ריבת צימוקים ואגוזים^{2, 3}.

התבשיל המרוקאי

במטבח המרוקאי הכללי מרוזיה היא טאג׳ין ותיק של בשר כבש עם עצמות, צימוקים כהים, שקדים קלופים ודבש, מתובל בהרבה ראס אל חנות, זנגביל, קינמון וזעפרן⁴. נהגו להכין אותו בחג הקורבן המוסלמי, כשיש בבית בשר רב, והתבלינים, הדבש והשומן אפשרו לשמור אותו בכדי חרס חודשיים לפחות⁴. לפי מקור אחד, יהודים מרוקאים ותושבי רבאט קוראים לתבשיל הזה גם מעסל, מן המילה דבש⁴. במקורות שנבדקו לא נמצא אם יהודי מרוקו בישלו את התבשיל הזה בחגיהם, ולא נמצא הסבר לקשר בינו לבין המרקחת של המימונה. בעבר בישלו אותו עד שכל המים התאדו ונשאר רק השמן, שהתקרר ואטם את התבשיל⁴. בספר בישול מן המאה ה־14 הוא מופיע בשם אל מועסל, כלומר המודבש⁴.

גרסאות

• בגרסה אחת מבשלים את הצימוקים ביין מתוק ובליקר².
• במרוקו מבשלים בשם הזה תבשיל של כבש עם צימוקים, שקדים ודבש⁴.