ז׳בן

ממה עשוי

מבשלים סוכר ומים עד שמתקבל סירופ סמיך, מוסיפים מעט מיץ לימון ומצננים^{2, 3}. את החלבונים מקציפים לקצף יציב, ושופכים לתוכם את הסירופ בזרם דק תוך כדי הקצפה, עד שהתערובת נעשית מבריקה וצמיגה^{2, 3}. את הז׳בן מעבירים לקערה או לכוסות הגשה רחבות, ומעטרים בשקדים, באגוזים או בפירות יבשים^{1, 2}. במקורות שונים הוא מתואר כנוגט שקדים או כקרם נוגט, ויש שמוסיפים לו וניל^{4, 5, 6}.

לפי מקור אחד, בגרסה המסורתית הוסיפו לז׳בן מסטיק, שרף ריחני שנותן לו צמיגות. היום רבים מכינים אותו בלי מסטיק ומסתמכים על בישול מדויק של הסירופ³. יש שמבשלים את הסירופ עד שהוא מזהיב מעט, ויש שמקפידים שיישאר בהיר³.

השם

בעברית הכתיב משתנה: ז׳בן, זבן, זבאן, ז׳אבן וג׳בן^{1, 2, 3, 7}. שם מלא אחד שלו הוא זבן בלוז, כלומר ז׳בן בשקדים⁴. במקורות באנגלית הוא נכתב jabane⁵.

בשולחן המימונה

במוצאי פסח מניחים את הז׳בן על שולחן המימונה לצד המופלטה, הריבות, העוגיות והמרציפן^{1, 4, 5}. הוא נחשב לאחד הקינוחים הבולטים של החג⁵. לפי מקור אחד, הז׳בן נמנה עם המאכלים הלבנים שמסמלים בשולחן המימונה טוהר, לצד קמח לבן, חלב, חמאה ופול ירוק⁶. מגישים אותו בקערת זכוכית עם אגוזים, שקדים וסוכריות ומניחים לידו כפיות⁶. הסופר גבריאל בן שמחון, שמתאר מימונה בקזבלנקה, מונה את הזבאן בין המאכלים הלבנים, הירוקים והמתוקים של השולחן, ולפי המתכון שלו מגישים אותו לא חם, בקערה נאה, עם שקדים ואגוזים קלויים⁷.

גרסאות

• בגרסה המסורתית מוסיפים מסטיק כדי לתת לממתק צמיגות³.
• בגרסאות אחרות מבשלים את הסירופ עד שהוא מזהיב מעט לפני שמקציפים³.