חרירה

ממה עשויה

בכל חרירה יש עדשים, חומוס, עגבניות, בצל, סלרי, כוסברה, כורכום ולימון, ומכאן כל משפחה מוסיפה משלה: אטריות דקות, אורז, פול, מח עצם או נתחים קטנים של בקר, כבש או עוף^{1, 6, 2}. מתבלים בקינמון, בזנגביל ובכורכום או בזעפרן². בסוף הבישול מוסיפים בלילה של קמח ומים שמסמיכה את המרק, ויש שמוסיפים גם ביצה טרופה עם מיץ לימון^{2, 4}. יש שמשאירים את המרק לילה שלם כדי שהטעמים יתמזגו¹.

פירוש השם בערבית הוא משי עדין, על שם המרקם הרך והסמיך, ויש משפחות שקוראות לה פשוט מרק משי^{1, 6}. גבריאל בן שמחון מתאר אותה כמאכל שבין מרק לטאג׳ין: סמיכה מדי למרק ודלילה מדי לטאג׳ין³.

החרירה של מוצאי הצום

בקרב יהודים רבים ממרוקו החרירה היא הארוחה הראשונה אחרי צום יום הכיפורים^{1, 5}. לפי עדות של משפחה מקזבלנקה, שוברים בה את הצום יחד עם כוסית של יי״ש תאנים, והיא מוגשת גם בסעודות חג ובארוחות של יום חול⁴. לצד המרק מגישים תמרים, תאנים ופירות יבשים, שבקיה ותה נענע, ופלחי לימון שכל סועד סוחט לקערה שלו^{1, 3, 5}.

יש הסבורים שיהודי מרוקו אימצו את המנהג משכניהם המוסלמים, שאוכלים חרירה בערבי הרמדאן⁵. בן שמחון מזכיר שיהודים שברו בה גם את צום תשעה באב³.

בעדות אחרות

חרירה נאכלת גם באלג׳יריה, בתוניסיה ובלוב, אבל הגרסאות שונות. החרירה האלג׳יראית, למשל, אינה מכילה עדשים^{1, 2}. לפי חוקר המטבח היהודי גיל מרקס, מקורה של החרירה במרוקו, אבל מקורות אחרים מייחסים לה מוצא אנדלוסי².

גרסאות

• במשפחות רבות מוסיפים אטריות דקות, אורז או מח עצם^{1, 6}.
• לפי עדות של משפחה מקזבלנקה מוסיפים בסוף ביצה טרופה עם מיץ לימון⁴.
• בבתים שמעדיפים מרק צמחוני מוותרים על הבשר ומבשלים על ציר ירקות^{4, 6}.