התריתל

הרקע

בשנים 1900 עד 1912 שררה במרוקו אי יציבות, ובמהלכן נטבחו יהודים בכמה ערים, ובהן תאזה ב־1903, סטאת וקזבלנקה ב־1907¹. ב־30 במרץ 1912 נחתם הסכם פאס, ורבים מן המוסלמים ראו בו בגידה של הסולטן מולאי עבד אלחפיט, שהעביר את המדינה לחסות צרפת^{1, 2, 3}. בפאס, שהייתה אז בירת מרוקו, גרו כ־12,000 יהודים, רובם במלאח^{1, 3}.

מה קרה

ב־17 באפריל 1912, ל' בניסן תרע״ב, כשהקצינים הצרפתים הודיעו לחיילים המרוקאים על תנאי ההסכם, מרדו החיילים, יותר מ־5,000 במספר, הרגו את מדריכיהם הצרפתים ויצאו מן המחנות^{1, 2}. אחרי שנהדפו בירי ליד הקונסוליה הצרפתית פנו אל המלאח, ותושבים מוסלמים מן העיר הצטרפו אליהם¹. במשך יומיים נבזזו חנויות, בתים ובתי כנסת, רכוש נשרף, יהודים נורו והוכו, ונרשמו גם מקרי אונס¹. ספרי תורה נקרעו וספריות נשרפו¹. בין השאר נשרפו ספרייתו של הרב שאול סירירו ואלפי כתבי יד³.

לפי מקור אחד, הגנרל הצרפתי ברולאר חשד שהיהודים תומכים במורדים והורה להפגיז את המלאח, וההפגזה גרמה הרס רב והרגה יהודים ומוסלמים². ב־19 באפריל השיבו הצרפתים את הסדר על כנו בהפגזה ארטילרית של מוקדי ההתנגדות².

ההרוגים והפליטים

על מספר ההרוגים יש גרסאות שונות: 51 יהודים, ובהם 18 נשים ועשרה ילדים, ו־72 פצועים קשה, לפי אחד המקורות¹; 45 יהודים לפי מקור אחר³; ו־42 יהודים, לצד כ־600 מוסלמים ו־66 אירופים, לפי מקור שלישי². כ־12,000 תושבי המלאח ברחו למקומות שקבעו הצרפתים, ובהם גן החיות הפרטי של הסולטן, ונשארו שם שבועות בתנאים קשים ובמחסור במזון¹. לפי יומן העיר שכתב הרב שלמה הכהן, היהודים היו שלושה ימים בלי מזון ומים³.

אחרי הפרעות

המלאח נבנה מחדש בתרומות של קהילות יהודיות במרוקו ובעולם, ובהן כל ישראל חברים, וממשלת צרפת הבטיחה פיצויים לבעלי הבתים שנפגעו¹. נמתחה ביקורת על הצרפתים, שהשאירו בעיר מעט כוחות ואספו מן היהודים את נשקם שבוע קודם לכן¹. ההיסטוריון יוסף ינון פנטון טוען שהסולטן והצרפתים לא הגנו על היהודים, ושההמון בחר לפגוע ביהודים משום שהצרפתים היו חזקים ממנו^{1, 3}. אחרי הפרעות העביר הנציב הכללי ליוטה את הבירה מפאס לרבאט, והסולטן עבד אלחפיט נאלץ לוותר על כסאו לטובת אחיו יוסף².

השם והזיכרון

בערבית המרוקאית ציינה המילה תריתל פשיטה על הרובע היהודי, ומשמעותה המילולית חיפוש וחפירה של חפצים שהוטמנו באדמה, כלומר ביזה¹. הצרפתים קראו לאירועים "הימים העקובים מדם של פאס", ובמרוקו הם ידועים גם כמרד פאס^{1, 2}. פייטנים יהודים במרוקו כתבו על הפרעות קינות, והאירועים זכו לסיקור רחב בעיתונות היהודית בעולם: העיתון "הצפירה" כתב עליהם בכותרת "הטבח ביהודי מארוקו" ב־28 באפריל 1912¹.