הפזורה הבגדאדית בהודו ובמזרח הרחוק
הפזורה הבגדאדית בהודו ובמזרח הרחוק היא הקהילות שהקימו סוחרים יהודים מבגדאד ומבצרה מסוף המאה השמונה עשרה ועד המאה העשרים, בבומביי, בכלכותה, ברנגון, בשנגחאי, בהונג קונג ובסינגפור1, 2. המשפחה הבולטת בה הייתה משפחת ששון, שבית המסחר שלה נוסד בבומביי בשנות השלושים של המאה התשע עשרה3.
ראשית ההגירה
לפי ההיסטוריונית ג׳ואן רולנד, הקהילה הבגדאדית בבומביי מתחילה בסביבות 17301. בסוף המאה השמונה עשרה ישבו בסוראט כמאה יהודים מחלב, מבגדאד ומבצרה, שהקימו מושבה של סוחרים דוברי ערבית1. רבים הגיעו בתחילת המאה התשע עשרה, כשברחו מן השלטון של דאוד פאשה בבגדאד, שמשל בשנים 1817 עד 18311. לפי ההיסטוריון משה גת, קהילות של יהודים ממוצא עיראקי קמו בבומביי ובכלכותה, במנצ׳סטר ובלונדון, ברנגון שבבורמה, בהונג קונג, בשנגחאי ובסינגפור, וסוחרים עשירים בבגדאד עודדו את קרוביהם להגר אליהן2. לצד משפחת ששון הוא מונה בין המשפחות האלה את משפחות כדורי וגבאי, ומציין שבראשית המאה העשרים היו כמעט לכל סוחר יהודי בבגדאד חנויות בהודו, באנגליה ובאיראן2.
דוד ששון
דוד ששון נולד בבגדאד ב־17923, 1. אביו, ששון בן צאלח, היה הגזבר הראשי של הפאשות העות׳מאנים ונשיא קהילת יהודי בבל3. בסוף שנות העשרים של המאה התשע עשרה נאלצה רוב המשפחה לעזוב את בגדאד בגלל רדיפות דאוד פאשה, והתיישבה בבושהר שבאיראן3. דוד ששון עבר לבומביי ב־1832 לפי מקור אחד וב־1833 לפי אחר, וייסד את בית המסחר דוד ששון ובניו3, 1. החברה שלטה בסחר בכותנה ובאופיום במפרץ הפרסי, בהודו, בדרום מזרח אסיה, בסין וביפן, ושלחה את בני המשפחה לפתוח סניפים3. ההצלחה של החברה משכה יהודים בגדאדים נוספים מזרחה, ובהם אליס כדורי וסילאס הרדון3. דוד ששון מת בפונה ב־18643, 1.
בתי הכנסת
ב־1861 בנה דוד ששון בשכונת ביקולה בבומביי את בית הכנסת מגן דוד, ולידו אכסניה לעוברי אורח, מקווה ובית ספר לתורה1. לפי מקור אחד, בכספו נבנו גם בית הכנסת אהל דוד בפונה, בית מנחם בעיר העתיקה בירושלים ובית כנסת בחילה שבעיראק3. ב־1884 הקים נכדו יעקב אליאס ששון בבומביי את בית הכנסת כנסת אליהו, על שם אביו3. בכלכותה, המרכז הבגדאדי השני בגודלו, נבנו בתי הכנסת נווה שלום ב־1831, בית אל ב־1856 ומגן דוד ב־18841.
שפה ומנהג
הבגדאדים בהודו דיברו ערבית, ועברו ממנה ישר לאנגלית, בלי לאמץ את המראטהית או את הבנגלית1. לא היו להם רבנים מוסמכים משלהם, והם פנו בשאלות הלכה לחכמי בגדאד, ואחרי מלחמת העולם הראשונה לרב הראשי הספרדי של אנגליה1. הם שמרו על מנהגי בגדאד, ובהם טקסי השמירה על היולדת והתינוק, תפילות מיוחדות בברית, מנהגי אירוסין ונישואין ומנהגי קבורה, ועל מטבח בעל השפעה ערבית1. בארכיון של יהודי עיראק שנמצא בבגדאד יש מכתב משנת 1920 של חברת דוד ששון בבומביי, שמעיד על הקשרים המסחריים של המשפחה בבריטניה, בהודו ובמזרח הרחוק4.
גודל הקהילה וסופה
בשיאה מנתה הקהילה הבגדאדית בהודו פחות מ־5,000 נפש, ופחות מארבעים משפחות סוחרים הנהיגו אותה בבומביי ובכלכותה1. בכלכותה מנתה הקהילה בסוף המאה התשע עשרה יותר מ־1,800 נפש1. אחרי עצמאות הודו ב־1947 פגעו תקנות היבוא והמטבע בעסקים, ובסוף שנות החמישים ותחילת השישים נסגרו בפניהם השווקים של עיראק ומצרים1. המשפחות האמידות עברו לאנגליה, לקנדה, לארצות הברית ולאוסטרליה, ומיעוט עלה לישראל1. באמצע שנות התשעים נותרו בהודו כמאתיים יהודים בגדאדים1.
ראו גם
מקורות
- The Baghdadi Jews of India (Joan G. Roland), Iraqi Jewish Association of Ontario, מתוך פרסום של מוזיאון ישראל. ראשית ההגירה, בתי הכנסת, השפה והמנהגים, גודל הקהילה וסופה
- The Socio-Economic Patterns of Iraqi Jewry in the Twentieth Century (Moshe Gat), Jewish Political Studies Review, Jerusalem Center for Public Affairs. רשימת הקהילות, עידוד ההגירה, משפחות ששון, כדורי וגבאי
- The Sassoons in Baghdad & India, Sotheby's, 10 בנובמבר 2020. ששון בן צאלח, בושהר, 1832, החברה, בתי הכנסת, 1864
- Personal and Communal Life, U.S. National Archives and Records Administration. מכתב של David Sassoon & Co., בומביי, 1920