המחתרת הציונית בעיראק
המחתרת הציונית בעיראק הייתה ארגון חשאי שפעל בקהילות היהודיות בעיראק בשנים 1941 עד 1951, ועסק בחינוך עברי וציוני, בהגנה עצמית ובעלייה לארץ ישראל1. היו לה שלוש זרועות: תנועת החלוץ, ארגון ההגנה "השורה" וזרוע ההעפלה1.
איך קמה
יהודי עיראק יצרו קשר ראשון עם ההסתדרות הציונית ב־1913, ומ־1919 הקימו אגודות ציוניות3. באמצע שנות השלושים נאסרה הפעילות הציונית בעיראק5, וב־19 ביולי 1948, לפי מקור אחר, נוספה הציונות לחוק העונשין כעבירה שעונשה מאסר6. אחרי הפרהוד ב־1941 פנו רבים מהצעירים לתנועה הציונית או למפלגה הקומוניסטית4. צעירים התארגנו בקבוצות כמו "נוער ההצלה", הפיצו כרוזים, רכשו נשק והתאמנו1. באפריל 1942 הגיעו לבגדאד שליחים מארץ ישראל, אנצו סרני, עזרא כדורי ושמריה גוטמן, במסווה של עובדים בשיירות הבריטיות, ומן המפגש שלהם עם הצעירים צמחה המחתרת1, 5.
החלוץ: הזרוע החינוכית
הזרוע החינוכית התמקדה בלימוד עברית, בקבוצות קטנות שנפגשו פעם או פעמיים בשבוע בבתי החניכים1. בתוך שנה מנתה התנועה יותר מ־200 חברים, ובמרוצת השנים נפתחו 23 סניפים כמעט בכל הקהילות5. לסניפים ניתנו שמות צופן של יישובים בארץ ישראל: בגדאד נקראה תל אביב ובצרה נקראה חיפה1. חברי התנועה שנעשו מורים הכניסו תכנים ציוניים לבתי הספר של הקהילה, והתנועה לימדה גם קרוא וכתוב1, 5.
השורה: זרוע ההגנה
סניפי ההגנה הוקמו בבגדאד ב־1942, בבצרה ב־1945 ובכרכוך ב־19471. הנשק אוחסן במחבואים בחצרות בתים, והאימונים נערכו בתוך בתים1. הזרוע הועמדה בכוננות פעמיים, ב־2 בנובמבר 1945 וב־14 במאי 1948, ובשתי הפעמים לא הופעל הנשק1.
ההעפלה
עד 1948 עברו העולים בעיקר דרך סוריה וירדן, ומ־1948 דרך איראן1. היו גם עולים שיצאו בדרכונים מזויפים או הוסתרו ברכבי הצבא הבריטי ובאוטובוסים של אגד1. באוגוסט ובספטמבר 1947 נערכו שתי טיסות חשאיות, שנקראו מבצע "מייקלברג", ובהן עלו כ־150 איש1. השליחה מלכה רופא הקימה בבגדאד תחנת אלחוט שקישרה את הזרוע עם המוסד לעלייה בארץ1. כשהותרה היציאה ב־1950, חברי המחתרת פעלו בתחנות הרישום של הקהילה וסייעו בארגון העלייה1.
המעצרים והסוף
ב־1949 נעצרו ועונו חברים, ומשטרת עיראק ערכה חיפושים ביותר מעשרים בתים2. במאי 1951 נעצרו השליחים מרדכי בן פורת ויהודה תג׳ר; בן פורת הצליח להימלט כעבור שבועיים, ותג׳ר נידון למאסר עולם ושוחרר ב־19582. בעקבות המעצרים נחשפו מחסני נשק, ושניים מפעילי המחתרת, יוסף בצרי ושלום צאלח, נידונו למוות באשמת הפיגועים בבגדאד ונתלו ב־19 בינואר 19521, 2. ביוני 1952 הורו בישראל להפסיק את הפעילות בעיראק2.
ראו גם
מקורות
- המחתרת הציונית בעיראק, ויקיפדיה העברית. המבנה, הסניפים, שיטות ההעפלה, מייקלברג, תחנת האלחוט
- מבצע עזרא ונחמיה, ויקיפדיה העברית. מעצרי 1949 ו־1951, גורל בן פורת ותג'ר, הוראת ההפסקה; נשען על ספרו של בן פורת
- הציונות, מרכז מורשת יהדות בבל. 1913, 1919, דיורמת ההשבעה לשורה
- The Farhud, Holocaust Encyclopedia, United States Holocaust Memorial Museum. פניית הצעירים לציונות ולקומוניזם אחרי 1941
- יהדות בבל, ויקיפדיה העברית. הוצאת הציונות מחוץ לחוק, השליחים ב־1942, 200 חברים, 23 סניפים
- The expulsion that backfired: When Iraq kicked out its Jews (Edwin Black), The Times of Israel, 31 במאי 2016. הוספת הציונות לחוק העונשין 51 ב־19 ביולי 1948