הפיגוע בבית הכנסת מסעודה שם טוב
הפיגוע בבית הכנסת מסעודה שם טוב הוא רימון יד שהושלך ב־14 בינואר 1951 אל בית הכנסת בבגדאד, ששימש אז מסוף ליהודים שהמתינו להסעה לשדה התעופה2, 5, 6. זה היה הקשה מבין כמה פיגועים נגד יהודים בבגדאד בשנים 1950 ו־19511.
בית הכנסת כמסוף עלייה
בשנים 1950 ו־1951 נרשמו יהודי בגדאד לוויתור על אזרחותם, וחיכו בתור לטיסה לישראל1. בבית הכנסת מסעודה שם טוב, ברובע היהודי, התאספו העולים לפני הנסיעה לשדה התעופה; צלם תיעד את ההמתנה במקום7. בחצר עמדו באותו יום מתפללים ואנשים שחיכו להסעה1.
כמה נפגעו
בדיווח הראשון מבגדאד נמסר על הרוג אחד לפחות ויותר מעשרים פצועים3. לפי הערכות אחרות נהרגו שניים ונפצעו כ־705, נהרגו שלושה ונפצעו יותר מ־306, או נהרגו שלושה או ארבעה2. בדיווח מאוחר יותר של סוכנות ידיעות נמסר על תשעה הרוגים, מספר גבוה בהרבה משאר המקורות4.
הפיגועים האחרים
בין אפריל 1950 ליוני 1951 נרשמו בבגדאד חמישה פיגועים נגד מטרות יהודיות1. הראשון היה פצצה בבית קפה יהודי באפריל 1950, שבה נפצעו ארבעה1, 2. במרץ 1951 התפוצצה פצצה במרכז התרבות האמריקני, שבו ביקרו גם יהודים, וביוני 1951 ליד סוכנות רכב בבעלות יהודית2. אחרי הפיגוע במסעודה שם טוב החליטה ממשלת ישראל להכיר בכך שיהדות עיראק נמצאת בשעת חירום1.
המשפט
במאי 1951 עצרה משטרת עיראק פעילים של המחתרת הציונית, ובחיפושים נמצאו מחסני נשק, בהם בבתי הכנסת מסעודה שם טוב, חכם חסקל ומאיר טוויג2. יוסף בצרי ושלום צאלח נידונו למוות על הפיגועים ונתלו ב־19 בינואר 1952; שניהם הכחישו את חלקם בפיגועים, אך לא את חברותם במחתרת2, 5. יהודה תג׳ר נידון למאסר1, 5.
מי השליך את הפצצות
השאלה לא הוכרעה1, 2. לפי גרסה אחת, פעילים ציונים או שליחים מישראל השליכו את הפצצות כדי להאיץ את היציאה; לפי ההיסטוריונים משה גת ואסתר מאיר גליצנשטיין, אמונה זו הייתה נפוצה בקרב עולי עיראק בישראל, ושגרירות בריטניה בבגדאד העריכה בזמנו שפעילים ציונים עומדים מאחוריהן2. תג׳ר אמר שנים אחר כך שהפצצה במסעודה שם טוב הושלכה בידי האחים המוסלמים, אך ייחס לפעיל ציוני אחד פיגועים מאוחרים, שבוצעו לדבריו מיוזמתו אחרי מעצר חבריו1.
לפי הגרסה השנייה, אין ראיה למעורבות יהודית. ועדות בדיקה שהקימו בישראל ב־1952 וב־1960 לא מצאו ראיות כאלה1, 2. מאיר גליצנשטיין כתבה שההאשמות במשפט היו חסרות בסיס, בין השאר משום שעד הפיגועים המאוחרים כבר נרשמו רוב היהודים לעלייה2. ההיסטוריון צבי יהודה טוען שהשלטון העיראקי השתמש בהאשמה כדי להציג את היציאה כמזימה ציונית6. עיתונאי שהאשים ב־1977 את התנועה הציונית בפיגוע נתבע על לשון הרע בידי מרדכי בן פורת, הפסיד וחזר בו1.
ראו גם
מקורות
- הפיגועים בבגדאד (1950–1951), ויקיפדיה העברית. חמשת הפיגועים, החלטת ממשלת ישראל, עדות תג'ר, ועדות הבדיקה, תביעת בן פורת. הערך כותב '4 בינואר', כנראה טעות
- 1950–1951 Baghdad bombings, Wikipedia. רשימת הפיגועים, מחסני הנשק, עמדות ההיסטוריונים
- Bomb Thrown in Baghdad Synagogue; One Person Killed, Many More Wounded by Blast, Jewish Telegraphic Agency, 16 בינואר 1951. הדיווח הראשון
- American Embassy in Iraq Instructed to Act on Bombing of Baghdad Synagogue, Jewish Telegraphic Agency, 1 במרץ 1951. תשעה הרוגים לפי הדיווח
- מבצע עזרא ונחמיה, ויקיפדיה העברית. שני הרוגים וכ־70 פצועים, תליית בצרי וצאלח
- ממש לא "מזימה ציונית": הסיפור המלא על גירוש היהודים מעיראק נחשף, ynet (אליעזר היון), 14 בדצמבר 2022. ספרו של צבי יהודה; כיתוב: 14.1.1951, שלושה הרוגים ויותר מ־30 פצועים
- Tasqit (The Waiver of Citizenship Law), Babylonian Jewry Heritage Center. מסוף העלייה בבית הכנסת, צילומי רפאל צורני