התליות בבגדאד

הרקע

ב־1948 חיו בעיראק יותר מ־130,000 יהודים, וב־1969 נותרו פחות מ־3,000². אחרי מלחמת ששת הימים ב־1967 פוטרו היהודים שנותרו ממשרות ממשלתיות, חשבונות הבנק שלהם הוקפאו והוטלו עליהם הגבלות תנועה^{1, 2}. ביולי 1968 עלתה מפלגת הבעת׳ לשלטון. אחרי תקיפה ישראלית על עמדה של צבא עיראק בירדן בדצמבר 1968 החל השלטון לחפש "רשת ריגול" ישראלית ואמריקנית, ונעצרו 12 יהודים מבגדאד ומבצרה^{1, 2}.

יום התלייה

המשפט נערך בבית דין צבאי של שלושה שופטים³. ב־27 בינואר 1969 נתלו 14 נידונים: תשעה יהודים, שלושה מוסלמים ושני נוצרים^{1, 2}. רדיו בגדאד קרא לתושבים לבוא לכיכר תחריר ולצפות בתלייה, ולפי הדיווחים התאספו שם כחצי מיליון איש^{2, 5}. מקום ההוצאה להורג שונה בין המקורות: לפי מקור אחד כל הנידונים נתלו בכיכר תחריר², ולפי דיווח מאותו יום 11 נתלו בכיכר בבגדאד ושלושה הוצאו להורג בבצרה³. שלושת היהודים האחרים שנעצרו באותו גל מעצרים הוצאו להורג ב־26 באוגוסט 1969^{1, 2}.

לפי הרשימה המקובלת בעברית, היהודים שנתלו בינואר היו נעים ח׳צ׳ורי הלאלי, צ׳ארלס רפאל חורש, פואד גבאי, דוד יחזקאל ברוך דלאל, יחזקאל צאלח יחזקאל, דוד ע׳אלי ידגר, צבאח חיים דיין, יעקב גורג׳י נאמרדי ונאג׳י עזרא זילכה¹. רובם היו מבצרה¹. חזן בית הכנסת מאיר טוויג רשם את שמות התלויים ברשימה בכתב יד שצורפה לסידור, והסידור שמור היום בספריית מרכז מורשת יהדות בבל².

התגובות

ראש הממשלה לוי אשכול אמר בכנסת שהנתלים לא היו מרגלים, ושחטאם היחיד היה היותם יהודים³. שר החוץ האמריקני ויליאם רוג׳רס כינה את ההוצאות להורג דוחות למצפון האנושות, ומזכ״ל האו״ם או תאנט הביע צער אך הסכים שזהו עניין פנימי של עיראק⁴. ממשלות בריטניה, צרפת ואיטליה והאפיפיור פנו לממשלת עיראק לפני ההוצאה להורג או אחריה⁴.

אחרי 1969

לפי מקור אחד, בשנים 1968 עד 1973 נרצחו בעיראק כ־50 יהודים, כולל התלויים⁶. בתחילת שנות השבעים הותר לרוב היהודים שנותרו לצאת, ונשארו בעיקר זקנים^{2, 5}. כאלף יהודים יצאו מעיראק בתקופה זו בסיוע המוסד, ששיתף פעולה עם הכורדים⁶.

ההנצחה

שכונת יד התשעה בהרצליה נקראת על שם תשעת התלויים¹. באור יהודה עומדת אנדרטה שהוקמה לזכר יוסף בצרי ושלום צאלח, שנתלו בבגדאד ב־1952, ואחרי 1969 הוקדשה גם לזכר התלויים⁷. ברמת גן מוצב מאז 2010 הפסל "התפילה", לזכר נרצחי הפרהוד ולזכר יהודי עיראק שנתלו ב־1969⁸.