ליל החינה אצל יהודי עיראק
ליל החינה אצל יהודי עיראק הוא המסיבה שנערכה בבית הכלה בערב שלפני החתונה, ובה צבעו את כפות ידיה ורגליה ואת שערה בחינה1. התיאור כאן הוא בעיקר של בגדאד, לפי מחקר על מנהגי החתונה שהיו רווחים עד העלייה ב־19511. המסיבה נמשכה עד אור הבוקר, והוזמנו אליה משפחת החתן ואורחים רבים1.
מה עשו בערב
ביום החינה, לפני שהחלה המסיבה, שלחה משפחת החתן לבית הכלה שלושה קילוגרמים מכל אחד מארבעה דברים: חינה, שקדים מסוכרים, ממתקים ונרות1. אחרי שהחינה הגיעה צבעו בה את כפות ידי הכלה, ובזמן הבאת החינה צבעו גם את האצבעות והציפורניים של החתן ושל השושבינים, שנקראו בפי יהודי בגדאד שבינימאת1. על אצבעות הכלה הניחו ממתקים, ואחר כך זרקו ממתקים לעברה, והילדים רצו לאסוף אותם1. את החינה מרחו גם על ידיהם של הקרובים ביותר לשמחה1.
החינה עצמה
החינה היא אבקה אדומה חומה מעלים מיובשים וטחונים, שלשים במים1. לחינה של הכלה לשו את האבקה במי ורדים עד שנעשתה עיסה עבה, ומרחו אותה על השיער, על כפות הידיים ועל כפות הרגליים1. העיסה ירוקה, ועל העור היא מתייבשת ונעשית חומה1. היו נשים שהוסיפו לחינה חומר שנתן לה גוון ירוק, וחינה כזאת נחשבה טובה יותר1.
הנרות והשירים
בשעת מריחת החינה הדליקו נרות שעווה שנקראו נרות דבש, נרות גבוהים שהגיעו לשלושה רבעי מטר ויותר, ומסביבם נרות קטנים, לקול תופים וצהלות הנשים1. למסיבה הוזמנו זמרות יהודיות שנקראו דקאקאת, כלומר המקישות בתוף, ושרו בניב הערבי של יהודי בגדאד תמורת שכר1. שיריהן עסקו בחתן ובכלה1. מכרכוך הוקלט שיר חינה של נשים, שמבקש למרוח את הידיים בחינה ומאחל שמחה לקראת האירוסין2.
הסעודה
את ההזמנה לליל החינה הכריזו בדרך כלל הגבאי או השמש בבית הכנסת בשבת, ובאו רבים, גם עניים, לאכול מן השולחנות שערך אבי הכלה1. הזמרת שיבחה את אבי הכלה על הסירים הרבים שהכין1. אחרי ליל החינה, לפני החופה, הובאה הכלה לבית המרחץ; המנהג מתואר בערך על החתונה1.
בגדי החינה
במוזיאון יהדות בבל באור יהודה מוצגת שמלה שנתפרה בבגדאד לכלה לליל החינה שלה ב־19483. היא עשויה משי ורקומה בחוטי מתכת בעבודת יד, ברקמה שנקראת תל, בדגם של פרחים3.
בעדות אחרות
ראו גם
מקורות
- מנהגי החתונה של יהודי עיראק בדורות האחרונים, שמעון חייט, בצרון 328 (1977), בפרויקט בן יהודה. ערב מריחת החינא, חשיבות החינא, הדלקת הנרות, הסעודה, בית המרחץ
- Ḥenna song, Mother Tongue, lashon.org. שיר חינה של נשים, עדות של ילידת כרכוך, 2020
- Between Tradition and Modern Glamour, מרכז מורשת יהדות בבל. שמלת החינה מ־1948 בלובי המוזיאון