פיצה די ברידה
פיצה די ברידה, או פיצה יהודית, היא מאפה מתוק של יהודי רומא, בלי ביצים ובלי שמרים, עם שקדים, צימוקים, צנוברים ופירות מסוכרים, שמחלקים בסוף ברית מילה1. היא נאפית בחום גבוה עד שנוצר לה קרום, והפנים נשאר רך1.
השם
ברידה היא צורת המילה ברית בפי יהודי רומא, והכוונה לברית המילה1. המילה פיצה כאן אינה הפיצה הנפוליטנית, אלא במובן הלטיני הימי ביניימי של מאפה שטוח, כמו בשמות של מאפי חג אחרים באיטליה1. שם נוסף שלה הוא 'יהלומים רומיים' (diamanti romani)1.
ממה עשויה
המרכיבים הם קמח, שקדים שלמים וטחונים, סוכר, צימוקים, פירות מסוכרים, לרוב אתרוג מסוכר, שמן, יין לבן וצנוברים1. מערבבים הכול עם השמן החמים והיין עד שמתקבל בצק פריך ורך, מרדדים לעובי של כשני סנטימטרים, חותכים למעוינים או למלבנים ואופים בתנור חם מאוד, עד שנוצר קרום והפנים נשאר רך1.
את המאפה מוכרים במאפייה הכשרה בוצ׳ונה ברחוב פורטיקו ד׳אוטביה בגטו של רומא2, 3. בנדטה ג׳סמין גואטה, שכותבת על המטבח היהודי האיטלקי, מתארת אותו כמאפה שנראה שרוף, עד שנדמה שאי אפשר לאכול אותו, ובגרסה הביתית שלה יש גם קמח שקדים2.
בברית ובגטו
בסוף טקס ברית המילה מקבל כל משתתף ריבוע של פיצה די ברידה, בתוך שקית ממתקים. לפי מקור אחד, השקית נקראת קבודה (kavodde), מן המילה העברית כבוד1. מקור המאפה לא ברור. ייתכן שהביאו אותו לרומא יהודים שגורשו מספרד ב־1492 או מסיציליה ב־1493, וזה יכול להסביר את האגוזים, הצימוקים והפירות המסוכרים, שאופייניים למטבח של ארצות האסלאם1. כיום מוכרים אותו בקונדיטוריות הכשרות של הגטו, לצד עוגת ריקוטה ודובדבנים חמוצים ומוסטצ׳ולי1.
גרסאות
- בגרסאות ביתיות מוסיפים לבצק קמח שקדים.
- יש ש חותכים את הבצק למלבנים במקום מעוינים.
ראו גם
מקורות
- Pizza dolce di Beridde, Wikipedia (italiano). שמות, מקור השם, מרכיבים, אפייה, קבודה, 1492 ו 1493, פטיסריות הגטו; מפנה ל Giustino Catalano ול Giuliano Malizia
- Pizza di Beridde, Labna (Benedetta Jasmine Guetta). בוצ'ונה, נראית שרופה, גריל, קמח שקדים
- Pizzarelle: A Roman Pesach Tradition, Katie Parla