לילת אלכבדה וארייה
לילת אלכבדה וארייה, ליל הכבד והריאה, הוא השם שבו קראו פשוטי העם והנשים בלוב לליל הושענא רבה. בסעודת הערב הזה מגישים כבד וריאה צלויים, וכל אחד מבני המשפחה מקבל נתח קטן.
המנהג
בערב הזה קונה כל משפחה חתיכת כבד וחתיכת ריאה, צולה אותן ומגישה לשולחן, ואחרי קריאת הסדר של הושענא רבה ראש המשפחה מחלק לכל אחד נתח. לפי מה שסיפרו זקני העדה, בעבר השתדלה כל משפחה לשחוט כבש או גדי לכבוד היום, ואת החלקים שאפשר לצלות מיד, הכבד והריאה, צלו לסעודת הערב. פשוטי העם, והנשים בכלל, קראו לערב הזה ליל הכבד והריאה1.
קריאת הסדר יחד עם האוכל הזה נהוגה עד היום אצל בני העדה1. הארוחה הסתיימה בפירות שקישטו את הסוכה, ורימונים מן הסוכה נשמרו לחרוסת של ליל הסדר2.
השם
השם נכתב לילת אלכבדה וארייה2, וגם לילת אלכבדה ולראיה3. בתיאור של יליד טריפולי הלילה נקרא ליל הכבד והמעיים4.
ראו גם
מקורות
- ממנהגי יהדות לוב, פרק ג: חגים ומועדים, פריג'א זוארץ, ילקוט מנהגים, המדפיס הממשלתי תשכ״ז, באתר דעת. ליל הכבד והריאה: המנהג והסברו
- סוכות, מרכז מורשת יהדות לוב. לילת אלכבדה וארייה, פירות הסוכה, רימונים לחרוסת, עקבאל דאייר
- יהדות לוב, ויקיפדיה העברית. לילת אלכבדה ולראיה
- The Jews of Libya, Part II, Dei'ah veDibur (C. Ofek, 2002)