עדן

קהילה עתיקה של סוחרים

קברים של יהודים מממלכת חמיר שנמצאו בבית שערים מעידים לפי החוקרים על יהודים באזור כבר במאה השלישית, והמצבה העתיקה ביותר שנמצאה בעדן עצמה היא מן המאה התשיעית^{1, 2}. ממכתבי גניזת קהיר עולה שמן המאה העשירית ניהלו סוחרים יהודים מעדן סחר בין מצרים להודו, ותמכו מכספם בישיבות בבבל, במצרים ובארץ ישראל^{1, 2}. מן המאה העשירית עד השלוש עשרה ישבו בעדן מנהיגי יהדות תימן כולה². בעדן פעל במאה השלוש עשרה דוד בן עמרם העדני, מחבר מדרש הגדול¹. במאה החמש עשרה כתב רבי עובדיה מברטנורא על יהודים מעדן שפגש בירושלים, שבקיאים בעיקר ברמב״ם וברי״ף^{1, 2}.

תחת השלטון הבריטי

הבריטים כבשו את עדן ב־19 בינואר 1839, ועד 1937 הייתה העיר חלק מן הראג׳ הבריטי בהודו. החיים תחת שלטונם היו בטוחים יותר מאשר בשאר תימן, ויהודים רבים עברו לעיר מן הפנים¹. רוב יהודי העיר קיבלו אזרחות בריטית¹. משפחת הסוחרים מנחם משה עמדה בראש הקהילה מ־1839 ועד סופה¹. מ־1858 עמד בעיר בית הכנסת הגדול מגן אברהם, שבו היה מקום לכ־2,000 מתפללים, ולפני מלחמת העולם השנייה היו בעדן שבעה בתי כנסת^{1, 2}. עדן הייתה המקום היחיד בתימן שפעל בו בית דפוס, ונדפסו בו ספרים בעברית ובערבית יהודית¹.

מנהגי יהודי עדן הושפעו מן השלטון הבריטי ומן הקשר עם הודו, והם נבדלו במקצת משאר קהילות תימן^{1, 3}. הג׳חנון, מאפה השבת שמקורו ביהודי עדן, נעשה בישראל מאכל נפוץ⁴. מאז שנות ה־20 של המאה העשרים עברו בעדן אלפי יהודים מכל תימן בדרכם לארץ ישראל, והג׳וינט הקים בסמוך לעיר את מחנה גאולה^{1, 3}.

אלימות ועזיבה

ב־1932 פרצו מהומות אחרי שיהודים הואשמו בחילול חצר של מסגד. לפי אחד התיאורים הותקפו עשרות יהודים ונבזזו חנויות רבות¹, ולפי תיאור אחר נפצעו 60 איש, ובהם 25 יהודים, ולא היו הרוגים². בפרעות דצמבר 1947, אחרי החלטת החלוקה, נהרגו לפי המספרים הרשמיים 76 עד 82 יהודים². בעקבותיהן עזבו יהודי עדן את העיר בהדרגה. רובם הגיעו לישראל, רבים במבצע על כנפי נשרים, וחלקם היגרו לבריטניה, והאחרונים עזבו ב־1967, השנה שבה קיבלה דרום תימן עצמאות^{1, 2}. בית הכנסת המרכזי של יוצאי עדן בלונדון נקרא נחלת יוסף, ובתל אביב פועל בית מורשת יהודי עדן¹.