ג׳מביה
ג׳מביה היא פגיון קצר עם להב מעוקל, שגברים בתימן חוגרים במותן כחלק מן הלבוש1. בקרב יהודי תימן נשאו אותה כמעט רק יהודי חבאן, כי על היהודים בתימן נאסר לשאת נשק2, 3.
פירוש המילה
בערבית נכתבת המילה جنبية, ג׳נביה, מן המילה ג׳נב, צד, כי הפגיון נישא על הצד, בנדן של עץ שקבוע בחגורה של עור או של בד עבה1. החגורה נחגרת לרוב על הבטן התחתונה1. בתימן חוגרים אותה גברים מעל גיל 14, והידית שלה, מקרן, מעץ, ממתכת או משנהב, מעידה על מעמדו של מי שנושא אותה1.
יהודי תימן והג׳מביה
על היהודים בקהילות תימן נאסר לשאת נשק, ולכן לא חגרו פגיון3. יוצאת הדופן הייתה קהילת חבאן, עיר במזרח תימן, הרחק משאר הקהילות4. יהודי חבאן, בשונה מיהודי צפון תימן, חגרו ג׳מביה, חבשו מצנפת וחגרו אבנט, ומחוץ לחבאן כמעט לא נמצאו יהודים שנשאו ג׳מביה2. גם לפי תיאור אחר, יהודי חבאן נשאו לרוב חרבות במותניהם, בניגוד לאיסור שחל על יהודי תימן3.
ראו גם
מקורות
- Jambiya, Wikipedia. جنبية מן جنب, צד; נדן וחגורה; גברים מעל גיל 14; הידית ומעמד
- Habbani Jews, Wikipedia. יהודי חבאן חגרו ג'מביה, מצנפת ואבנט; נדיר אצל יהודים מחוץ לחבאן; בלי פאות, שיער ארוך
- יהדות תימן, המכלול. סעיף קהילת העיר חבאן: כ־450 נפש ב־1948, שיער עד הכתפיים, נשיאת חרבות בניגוד לאיסור, מרבד הקסמים, ברקת
- יהדות חבאן, המכלול. מיקום העיר והבידוד מן הקהילות האחרות