חג הסיגד

באתיופיה עלו בסיגד להר בצום, והקסים, הכהנים של הקהילה, הלכו בראש עם האורית. חלק מהעולים נשאו על הראש אבן, ושרון שלום כותב שזה היה "כאות הכנעה לפני ה'"⁴. סיגד הוא החג של יהודי אתיופיה, ביתא ישראל, והשנה הוא יחול ביום שני, 9.11.2026, כ״ט בחשוון². בישראל עולים בו לטיילת ארמון הנציב בירושלים, שמשקיפה על הר הבית, ומאז 2008 הוא חג של המדינה^{1, 3}.

מתי חל הסיגד

הסיגד חל בכ״ט בחשוון, 50 יום אחרי יום הכיפורים, כמו שכותב הרב ד״ר שרון שלום⁴. אלה התאריכים של השנים הקרובות, לפי לוח השנה העברי²:

• יום חמישי, 28.11.2024, במקום שבת, 30.11.2024
• יום חמישי, 20.11.2025
• יום שני, 9.11.2026, כ״ט בחשוון התשפ״ז
• יום שני, 29.11.2027, כ״ט בחשוון התשפ״ח

החוק נקרא חוק חג הסיגד, התשס״ח 2008, והכנסת העבירה אותו ביוני 2008¹. יש בו ארבעה סעיפים קצרים. לפי הסעיף הראשון כ״ט בחשוון הוא חג הסיגד, ואם הוא חל בשבת מציינים אותו ביום חמישי שלפני. ככה קרה ב־2024, כשכ״ט בחשוון נפל בשבת והחג עבר ליום חמישי, 28.11⁵. הסיגד הוא גם יום בחירה, כלומר כל עובד מחליט בעצמו אם לעבוד או לקחת את היום, ומי שלוקח אותו מקבל יום חופש שיורד מימי החופשה השנתית שלו. שר החינוך קובע מה עושים בבתי הספר, ושר התרבות מורה על עצרת מרכזית לפתיחת החג¹.

מה פירוש השם

היום עצמו באתיופיה

ההכנות התחילו כמה ימים קודם, כשאנשים מכפרים רחוקים הגיעו לכפרים היהודיים הגדולים וישנו אצל קרובים. ביום שלפני החג נטהרו והכינו בגדי חג. לפי החוקרת קיי קאופמן שלמיי, הקסים בחרו הר, בדקו שאין עליו קברים ובנו סביב הפסגה מעגל של אבנים, עם שולחן מיוחד לספר הקודש. עלו דווקא להר כזכר להר סיני, וגם מתוך אמונה שמקום גבוה טהור יותר³.

בערב שלפני התפללו במסגיד, בית התפילה. בבוקר קמו מוקדם וטבלו בנהר, ואחר כך לבשו את בגדי החג. לאוכל לא נגעו, כי "יום הסיגד עצמו היה יום צום", כמו שכותב שרון שלום⁴.

הקסים הוציאו את האורית, והתהלוכה עלתה להר כשהקסים והשמגלוץ׳, הזקנים המכובדים של הכפר, הולכים בראש. גם על הזקנים האלה יש פתגמים באמהרית. חלק מהעולים נשאו על הראש ספרי קודש, וחלק נשאו אבן, על הגב או על הראש⁴.

למעלה פתחו את העטיפה של האורית. הקס הראשי של הכפר נכנס למעגל המגודר וקרא ממצחף קדוס, כתבי הקודש, על הסנה הבוער, על מתן תורה בסיני ועל חידוש הברית בימי נחמיה. אחר כך קרא את הברכות והקללות, וקטעים ממלכים, מירמיהו, מישעיהו, מדניאל ומתהלים. הוא קרא בגעז, הקריאה תורגמה בקול לאמהרית או לתיגרינית, והקהל חזר על המילים עם ידיים מורמות. אחרי הקריאה התוודו, ואז כרעו והשתחוו³. בסוף תקעו בחצוצרות ואיחלו לחגוג בשנה הבאה בירושלים⁸.

את הדרך למטה עשו בשירה ובריקודים. במסגיד הקסים הכו בתוף, ושרו ורקדו עם האורית. היום נגמר בסעודת מצווה. החגיגה נמשכה עוד כמה ימים, ובזמן הזה הנזירים של הקהילה הסתגרו לבד³.

מאיפה החג

כל הגרסאות על מקור הסיגד קושרות אותו לפרק ט בספר נחמיה, שבו העם מתאסף, צם, לובש שקים, קורא בתורה, מתוודה ומשתחווה (נחמיה ט, א עד ג). מתי זה התחיל, פחות ברור. ויקיפדיה העברית מביאה שלוש מסורות, לפי שושנה בן דור ולפי אשכנזי ווינגרוד³. לפי אחת, החג נקבע כבר במאה השישית, בימי הקיסר האקסומי גברה מסקל, אחרי המלחמות עם ממלכת גדעון. לפי השנייה, כהנים ונזירים קבעו אותו במאה החמש עשרה, בזמן של רדיפות. ולפי השלישית, אבא צברא קבע אותו באותה מאה, כדי להרחיק את הקהילה מהשפעה נוצרית.

האזכור הכתוב הראשון של החג הוא במקורות נוצריים מהמאה החמש עשרה³. לכן נראה לנו שאפשר לקבוע רק שני דברים: החג קיים לפחות מאז, והקשר לנחמיה משותף לכל הגרסאות. השנה המדויקת לא ידועה.

מה אוכלים בסיגד

ביום עצמו צמים עד אחרי התפילה⁹. האוכל מתחיל יום קודם: באתיופיה הקסים, עם כמה גברים, שחטו כבשים ובקר בשביל התפילה ובשביל הארוחה של סוף הצום, ביום שלפני החג או מוקדם בבוקר שלו³.

ורד גוטמן, כותבת אוכל, תיארה ב־2022 את הרגע שבו הצום נגמר. אחרי התפילות הנשים מגישות לקסים דאבו, לחם חיטה עגול ומתקתק שאופים לשבת ולחגים, כדי שיברכו עליו, ורק אחרי הברכה כולם שוברים את הצום. אחרי הלחם בא תבשיל של כבש או של עוף עם תפוחי אדמה וביצים, שאוכלים עם הדאבו. באתיופיה אפו את הדאבו בסיר חרס על גחלים, בבור באדמה, עטוף בעלי בננה כדי שלא יידבק. בישראל אופים אותו על הגז או בתנור, ובמקום עלי בננה עוטפים אותו בעלי חסה או בנייר אפייה⁹.

גם ביום כיפור, 50 יום קודם, הצום נגמר בדאבו, בחצר בית התפילה אחרי הנעילה¹⁰.

בטקס בירושלים ב־2022 נפתח אחרי התפילה אוהל גדול, עם שירי תפילה ועם דאבו לשבירת הצום⁶. מה מבשלים היום בבית לסיגד עוד לא שמענו ממשפחות. אם אצלכם שוברים את הצום במשהו קבוע, נשמח לשמוע מה.

בירושלים

ביתא ישראל חיו מאות שנים בכפרים בצפון מערב אתיופיה, בעיקר סביב גונדר, עם תורה בגעז ובלי תלמוד, ואת הבקשה לחגוג בשנה הבאה בירושלים אמרו שם בסוף כל סיגד^{12, 8}. במבצע שלמה, במאי 1991, טסו משם לישראל 14,325 איש בתוך 36 שעות¹³.

בישראל חוגגים מתחילת שנות השמונים. בהתחלה הטקס נערך בכמה מקומות, ואחר כך על הר ציון, עם תהלוכה משם לכותל. הקסים לא הרגישו בנוח לעבור ליד הכנסיות הרבות שעל ההר, ולכן הטקס עבר לטיילת שרובר בארמון הנציב. כך סיפר העיתון "כל העיר" ב־1983³.

היום הטקס נערך על הטיילת. בסופו הקסים, שהמדינה הכירה בהם רשמית רק ב־2018¹⁴, יורדים מההר אל הכותל, ותנועות נוער כמו בני עקיבא והנוער העובד והלומד צועדות אחריהם³.

ב־2022 החג נפל ביום רביעי, 23.11. לפי המשטרה הגיעו לטיילת בערך 17,000 איש, ב־150 אוטובוסים מכל הארץ⁶. בדיווח של כיפה מאותו יום מצוטט ד״ר שמחה גתהון, יו״ר התאגיד הממלכתי, המרכז למורשת יהדות אתיופיה: "כוחנו באחדותנו". ב־2023 הטקס הממלכתי בארמון הנציב בוטל בגלל המלחמה¹¹. ב־2025 הוא נערך בטיילת ביום חמישי, 20.11, עם הנשיא הרצוג⁷.

על הטקס ב־2024 לא מצאנו דיווח ברור, ואת התוכנית של 9.11.2026, המסלול והשעה שבה הצום נגמר על הטיילת, עוד לא פרסמו עד אמצע אוקטובר 2026.