יין גאורגי

היין בבית היהודי

בגאורגיה משפחות רבות מכינות יין בעצמן¹. יהודי גאורגיה הכינו יין ביתי כדי לשמור על דיני הכשרות. כשהיגרו לארצות שבהן יין כשר נמצא בכל מקום, המנהג כמעט נעלם¹. בכפרים ובהרים של גאורגיה שותים עד היום יותר יין ביתי, ובערים בעיקר יין בבקבוקים³.

את הגפת שנשארת אחרי הכנת היין מזקקים לצ׳אצ׳ה, משקה חריף וצלול; צ׳אצ׳ה ביתית עוברת לעיתים 60 אחוזי אלכוהול^{2, 3}.

מה זה קווברי

הקווברי הוא כד חרס גדול, שנפחו נע בין 20 ל־10,000 ליטר; הגודל הנפוץ הוא כ־800 ליטר. במערב גאורגיה הוא נקרא גם צ׳ורי². קוברים אותו באדמה או ברצפת המרתף, ובשיטה של קאחתי אפילו הצוואר שלו נמצא מתחת לפני הקרקע². האדמה שומרת על טמפרטורה יציבה⁴.

סוחטים את הענבים, ומכניסים לקווברי את המיץ עם הקליפות, הגבעולים והחרצנים. הכד נאטם, והיין תוסס בו חמישה או שישה חודשים לפחות לפני שמעבירים אותו לבקבוקים². אחרי השימוש שוטפים את הכד, מחטאים בסיד ומצפים מחדש בשעוות דבורים². השיטה של קאחתי משאירה את היין זמן רב עם הקליפות, והשיטה של אימרטי משתמשת בפחות גפת ובלי גבעולים, ולכן היין שלה פחות עפיץ².

תולדות היין בגאורגיה

בגאורגיה רואים בארצם את ערש היין, ומתארכים את ביות הגפן לפני כ־8,000 שנה^{1, 5}. בחפירות בקוומו קרתלי נמצאו חרצני ענבים וכדי קווברי מן האלף השישי לפני הספירה². לפי מקור אחד גדלים בגאורגיה יותר מ־400 זני ענבים¹, ולפי מקור אחר יותר מ־500⁴. בשנת 2011 נכללה שיטת הקווברי ברשימת המורשת הלאומית, וב־2013 הכניסה אותה אונסק״ו לרשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית².

בין היינות הגאורגיים המוכרים יש סאפראווי ורקאציטלי⁵, ובין היינות האדומים החצי מתוקים חוונצ׳קארה וקינדזמראולי³. בסעודה הגאורגית שותים אחרי הרמת כוסית ולא בכל רגע, ובאירועים מיוחדים גם מקרן³.

גרסאות

• בשיטה של קאחתי היין נשאר זמן רב עם הקליפות והגבעולים.
• בשיטה של אימרטי משתמשים בפחות גפת ובלי גבעולים.