כפרה

מקור המילה

המילה עברית, מן השורש כ־פ־ר, שקשור לניקוי ולכיסוי. לפי חוקר הלשון רוביק רוזנטל היא מופיעה כבר במשנה¹. האקדמיה ללשון העברית מסבירה את 'כפרה שלי' כקיצור של צירופים כמו 'אני אהיה כפרתך', ומציינת שייתכן שהשראתם בביטוי ערבי שפירושו 'אהיה פדיונך'¹.

איך נעשתה מילת חיבה

בקהילות צפון אפריקה קראו אמהות לילדיהן 'כפרה', כביטוי לאהבה כה גדולה שהאם מוכנה לכפר על חטאי הילד¹. הרעיון קרוב לזה של הביטוי נאכו באשכ, 'אקח את הרע שלך', שמביא מרכוס חנונה מן הערבית של יהודי מרוקו². בעברית הישראלית נעשתה כפרה עם השנים למילת חיבה כללית, לצד 'נשמה' ו'מאמי', ונוצרו ממנה צורות כמו כפרוני.

הקשר לכפרות

מנהג הכפרות נושא שם מאותו שורש. בימי הביניים לא החזיקו יהודי הגולה בהמות גדולות, ולכן לקחו תרנגול, שחטו אותו והכריזו עליו ככפרתם¹.

דוגמאות

כפרה עליך

אהיה כפרתך; מילת חיבה