צ׳ורבה

מה מחמיץ את הצ׳ורבה

החמיצות היא מה שמבדיל את הצ׳ורבה ממרק רגיל. לרוב מחמיצים בחומץ, בלימון או בפרי בוסר, ולפעמים בבורש, במי כרוב כבוש, ולעתים רחוקות במיץ עגבניות או בשזיפים¹. בורש הוא נוזל של סובין חיטה מותסס, ובימינו המילה בורש משמשת גם כשם נרדף לצ׳ורבה עצמה². הבורש הרומני הזה אינו הבורשט, מרק הסלק של מזרח אירופה. את המרק מעשירים בביצה, בשמנת חמוצה, ביוגורט או בקמח קלוי, ומתבלים בעיקר בלוביסטיק ובפטרוזיליה; בטרנסילבניה מוסיפים גם טרגון¹.

סוגים

יש עשרות סוגים של צ׳ורבה¹. הידועים שבהם הם צ׳ורבה דה פרישוארה, עם כדורי בשר קטנים, צ׳ורבה של עוף, של שעועית, של דגים, וצ׳ורבה דה בורטה, מרק קיבה עם שמנת חמוצה, חלמונים, שום וחומץ^{1, 2}. לימי הצום מבשלים את הירקות בלי בשר ומחמיצים אותם בסוף¹. מגישים אותה לרוב בתחילת ארוחת הצהריים, ויש שמגישים לצדה שמנת חמוצה ופלפל חריף¹.

מקור המילה

המילה הגיעה לרומנית מהטורקית העות׳מאנית, שקיבלה אותה מהפרסית, שבה היא מורכבת מ״מלוח" ומ״תבשיל"^{1, 3}. אותה מילה עצמה קיימת במטבחים רבים, מהבלקן ועד צפון אפריקה, ושם היא מציינת לפעמים מרק שאינו חמוץ כלל³.

בישראל

הצ׳ורבה מוגשת במסעדות רומניות בישראל לצד חמוצים, ממליגה וקבב רומני, למשל במסעדה רומנית באשקלון⁴.

גרסאות

• בגרסה הביתית הנפוצה מבשלים אותה עם כדורי בשר קטנים, צ׳ורבה דה פרישוארה.
• בטרנסילבניה מתבלים אותה גם בטרגון.
• בימי צום מבשלים אותה מירקות בלבד ומחמיצים בסוף הבישול.

בעדות אחרות

• שורבה יהודי לוב