ממליגה

איך מכינים

מרתיחים מים עם מלח בסיר ברזל יצוק שנקרא ברומנית צ׳און, ומוסיפים בהדרגה קמח תירס תוך ערבוב^{1, 2}. כשמגישים אותה במקום לחם מבשלים עד שהיא נעשית גוש שאפשר לפרוס, ולשימושים אחרים משאירים אותה רכה, כמעט כמו דייסה^{1, 2}. את הגוש חותכים בחוט תפירה חזק, כי הממליגה נדבקת לסכין¹.

עם מה אוכלים

ברומניה מגישים אותה לרוב עם גבינה מלוחה, ברינזה, ועם שמנת חמוצה, או מפוררת לתוך חלב חם^{1, 2}. בכפרים אוכלים אותה עם מוז׳דיי, רוטב של שום כתוש, מים, חומץ ומלח, ובמולדובה גם עם דג מטוגן^{1, 2}. היא משמשת תוספת לבשר ולמרק, ומגישים אותה גם לצד סרמלה^{2, 3}. פרוסות ממליגה קרה מטגנים לפעמים במחבת^{1, 2}.

תולדות המאכל

לפני התירס בישלו דייסה דומה מדוחן^{1, 2}. התירס הגיע מאמריקה, ולנסיכויות הרומניות ולאזור הדנובה הוא הגיע במאה ה־17^{1, 2}. הממליגה הייתה מקור פחמימות עיקרי לעניים, ותזונה שנשענה עליה כמעט לבדה גרמה למגפות של פלגרה, מחלה שנובעת מחוסר בוויטמין B3, בקרב איכרים עניים². עם השנים עלתה גם לתפריטי המסעדות היקרות ברומניה².

בישראל

בחלק מהבתים של יוצאי רומניה בישראל הממליגה מופיעה בארוחות חג. השפית אורית מושקוביץ, שגדלה על המטבח של סבתה הרומנייה, אומרת ש״שולחן חג בלי ממליגה הוא לא שולחן חג", ומתארת גרסה חלבית עם גבינה ושמנת³. גם במסעדות רומניות בישראל, למשל באשקלון, היא מוגשת לצד הקבב הרומני והצ׳ורבה⁴.

גרסאות

• בגרסת הבולז ממלאים כדורי ממליגה בגבינה ובחמאה ואופים אותם בתנור.
• בבלמוש של הרועים מבשלים את הקמח בחלב כבשים ומוסיפים גבינות כבשים.
• במשפחות רבות מפוררים את הממליגה לתוך חלב חם ואוכלים אותה כדייסה.