סוכות בנוסח תימן

האתרוג התימני

האתרוג התימני הוא זן נבדל של אתרוג. העץ והפרי גדולים מעט משל זנים אחרים, הקליפה חלקה כמעט כמו של לימון, ואין לו פיטם¹. מאפיינו העיקרי הוא שאין בפלחיו שקיקי מיץ: הקליפה הלבנה ממלאת את רוב הפרי, ובתוכה רק חדרי הזרעים¹. בזה הוא שונה מן הזנים שרוב הקהילות נוטלות לארבעת המינים¹. לפי מסורת יהודי תימן, הם השתמשו בזן הזה מאז שהגיעו לחצי האי ערב¹.

הרב יוסף קאפח העיד שבתימן היו שני זנים: אתרוג לאכילה, מתוק ועגול, שמשקלו 3 עד 8 קילוגרמים ושימש למצווה רק לעיתים רחוקות, ואתרוג שנקרא שעאנין, כלומר של ההושענות, עד שני קילוגרמים, שבו קיימו את המצווה ושגם אכלו אותו¹.

מתימן לישראל

הזן הגיע לארץ עם עולי תימן, ובתחילה הופץ רק ביניהם. בהמשך החלו להשתמש בו גם בקהילות אחרות¹.

בגלל החשש מאתרוגים מורכבים, רבים ראו באתרוג התימני את המהודר שבזנים. הסיבה היא שבתימן, ככל הידוע, לא הרכיבו אתרוגים בזנים אחרים. רבנים מקהילות שונות הקפידו לברך עליו, ואחרים פקפקו בו בגלל השוני מן האתרוגים המקובלים¹.

ההושענות והתפילה

סדר ההושענות בתכלאל לקוח מסידורו של רב סעדיה גאון, וגם המתפללים בנוסח השאמי, שרובו קרוב לנוסח הספרדים, אומרים את ההושענות בסדר התימני³. בכל יום אומרים שלושה פיוטים שמתחלפים מיום ליום. רס״ג מביא מנהג להקיף שלוש פעמים ביום, פעם לכל פיוט, ואילו בתימן הקיפו רק פעם אחת, ובכל זאת אמרו את שלושת הפיוטים³. בהושענא רבה מקיפים שבע הקפות, ובכל אחת אומרים את פיוטי אחד הימים. במנהג תימן מוסיפים בכל הקפה קטע מן הפיוט "יה איום" וקטעי סליחות, תוספת שבאה כנראה מן הסדר הספרדי³.

את מגילת קהלת קוראים בסוכות בנעימה מיוחדת לה, כמו שיש בנוסח תימן נעימות נפרדות לתורה, להפטרה, לאיכה ולאסתר⁴. בהפטרה של היום השני מפטירים התימנים בספר מלכים מפרק ז, פסוק נא, עד פרק ח, פסוק כא, ואילו האשכנזים והספרדים מתחילים בפרק ח, פסוק ב².

המועדים הקרובים