שעריים

איך נוסדה

העולים מתימן שהגיעו לרחובות מצאו עבודה מיד, אבל לא מקום מגורים. תחילה שוכנו שבע משפחות בבית הוועד, והשאר במחסנים ובאורוות של האיכרים, ובקיץ הקימו לעצמם כ־15 סוכות מענפי אקליפטוס במרכז המושבה¹. אפרים זקס, מן האיכרים האמידים, קנה ב־1909 חלקה של 55 דונם ומסר אותה לתימנים, דונם למשפחה, במחיר נמוך ובתשלומים, וערב להלוואות לבניית הבתים¹.

אבן הפינה הונחה ב־ו' בתשרי תר״ע, 21 בספטמבר 1909². תחילה בנו העולים בעצמם שלושה בתים דו משפחתיים מלבני בוץ, ואחריהם שלושה בתים מאבני כורכר כבתי המושבה, ואחר כך צריפים^{1, 2}. השכונה נבנתה כ־400 מטר מקצה השטח הבנוי של רחובות, והריחוק הקשה על התושבים להשתמש בשירותי המושבה³.

מקור השם

השם לקוח מן השורה "נראה בני ציון שהם עם בבליים, יבנה וציפורי ושעריים וירושלמיים". לפי ארכיון רחובות זו שורה משירו של שלום שבזי, ולפי מקור אחר מפיוטו של יהוסף בן ישראל "אשאל אלהי"^{2, 1}. הסבר נוסף הוא שבעבר זוהה דוראן, שמו הערבי של המקום, עם שעריים שבנחלת יהודה (יהושע טו, לו), וכיוון שהמושבה כבר נקראה רחובות, ניתן השם לשכונת התימנים^{1, 2}.

התפתחות השכונה

ב־1912 הגיעה לרחובות שיירה של כמאה עולים משרעב בראשות הרב יוסף משולם, ובהשפעת הרב קוק נרכשה חלקה נוספת^{1, 2}. ארבע שנים אחרי הייסוד היו בשכונה 51 בתים צפופים על 66 דונם. לפי דיווח בעיתון הפועל הצעיר באותה תקופה, רבים מן התושבים, גברים ונשים כמעט במספר שווה, עבדו בכרמי המושבה². בשנות מלחמת העולם הראשונה מתו מתוך 237 עולי תימן ברחובות 101, ובהם 76 ילדים, לפי שמואל יבנאלי³. עולים נוספים הגיעו גם אחרי המלחמה, ושעריים נעשתה שכונת התימנים הגדולה בארץ^{1, 2}.

הבתים הראשונים נבנו לאורך הרחובות הנקראים היום קפרא, שבזי והרב משולם¹. מ־1922 נכללה השכונה בתחום רחובות, אבל ניהלה את ענייניה באופן עצמאי עד הסיפוח הרשמי ב־1944². בשכונה בתי כנסת רבים, רובם קטנים ומשפחתיים, ובחצרות עצי פרי וצמחי תבלין ובושם. במדרחוב השכונה ריצוף בדוגמת השרשראות שענדו נשים תימניות¹. ב־1950 הוקמה בה קבוצת הכדורגל מכבי שעריים¹.