כפר השילוח

איך נוסד

עולי אעלה בתמר שהגיעו לירושלים ב־1881 ו־1882 לא מצאו דיור, ורבים גרו במערות בצלע הר הזיתים, ליד הכפר סילואן^{1, 2}. ב־1884 החליט ישראל דב פרומקין, עורך העיתון חבצלת, לגייס לעזרתם את חברת עזרת נדחים, ובעיתונו קרא לבנות להם בתים. הפרסומים בחבצלת הביאו תרומות מן הארץ ומחו״ל². את הקרקע במדרון נתן בועז הבבלי, ולפי ניצה דרויאן היה מיקום השכונה מקרי למדי, וקרבתה למעיין השילוח הייתה שיקול חשוב, כי חפירת בור מים במקום אחר הייתה יקרה^{1, 2}.

שלושת הבתים הראשונים נחנכו בכסלו תרמ״ה, בסוף 1884, בטקס גדול, ובאלול תרמ״ח, 1888, נחנכו עשרה בתים נוספים². הבתים היו קטנים מאוד, חמש אמות על שבע, ובניית כל בית עלתה 82 נפוליון. בתחילה ניתנו למשפחות למגורי חינם לשלוש שנים, ואחר כך הוגרלו בין משפחות נזקקות מכל העדות². בסוף המאה התשע עשרה עמדו בכפר כשבעים בתים, וגרו בהם גם משפחות ספרדיות ואשכנזיות². בשיאו היו בכפר 65 בתי הקדש ועוד כמה עשרות בתים פרטיים³. הבתים הוקדשו לעניי ירושלים היהודים כבתי הקדש, ואת ניהולם קיבל לימים ועד העדה הספרדית בירושלים³.

החיים בכפר

בהנהגתו של הרב סעדיה מדמוני נבנו בתי המגורים בשלושה מבנים טוריים ובור מים גדול, ואחר כך נקנתה חלקה נוספת¹. בשיא פריחתו גרו בכפר בין 150 ל־200 משפחות, והיו בו בתי כנסת, מקוואות, מרפאה, חנויות ובית מורי לילדים^{1, 3}. תושבי הכפר התפרנסו מחקלאות, מגידול בקר ומסיתות אבנים ומצבות בהר הזיתים³.

סוף הכפר

תושבי הכפר נפגעו במאורעות 1921 ו־1929. במאורעות 1929 תקפו פורעים את התושבים ושדדו את רכושם, ותושבי הכפר ניצלו בזכות שכנים ערבים שהסתירו אותם בבתיהם¹. במרד הערבי של 1936 עד 1939 עזבו רוב התושבים, וב־1938 פינו שלטונות המנדט את אחרוני היהודים ולא התירו להם לחזור. הבתים נבזזו ונהרסו כמעט לגמרי¹. הבניין היחיד מבתי ההקדש ששרד הוא בית הכנסת אהל שלמה³.

מ־2004 התיישבו באזור משפחות יהודיות, על סמך זכויות ההקדש התימני בקרקע, בעיקר בידי עמותת עטרת כהנים. ההתיישבות ותביעות הפינוי של תושבים פלסטינים מבתיהם בשכונת בטן אלהווא בסילואן הן נושא למאבקים משפטיים ולמחאות¹.