תשעה באב בנוסח תימן

לפני הצום

חכמים אסרו לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, הסעודה שלפני תחילת הצום. ברוב העדות החמירו ונמנעו מבשר ויין כבר מראש חודש אב, כמנהג האשכנזים וחלק מן הספרדים, או בשבוע שבו חל הצום, כמנהג ספרדים אחרים¹. יהודי תימן נמנעים מבשר ויין רק בסעודה המפסקת עצמה, כמו שכתוב במשנה¹.

תפילת הבוקר

כמו ברוב הקהילות האשכנזיות, גם בקהילות תימן אין מתעטפים בטלית ואין מניחים תפילין בתפילת שחרית של תשעה באב, כדרך האבלים, ומתעטפים ומניחים אותם בתפילת מנחה¹. המנהג הזה החל לקראת סוף תקופת הראשונים, כפשרה בין השיטה שאין להניח תפילין בתשעה באב כלל ובין השיטה שיש להניחן כרגיל¹.

ברוב הקהילות אין אומרים תחנון בתשעה באב, ואילו יהודי תימן אומרים אותו¹. את הקינות אומרים, כמו ברוב קהילות הספרדים ובמנהג איטליה, מיד אחרי חזרת שליח הציבור ולפני הוצאת ספר התורה, ואצל התימנים בא התחנון לפני הקינות¹. במנהג אשכנז ובקצת קהילות ספרדיות אומרים את הקינות רק אחרי קריאת התורה¹. את מגילת איכה קוראים בנעימה מיוחדת לה, נפרדת מנעימת התורה ומנעימת ההפטרה³. במהלך הקינות מכריזים יהודי תימן מתוך התכלאל כמה שנים עברו מחורבן הבית הראשון, ומייחסים לאותן שנים את ראשית ישיבתם בתימן, לפי המסורת שאבותיהם הגיעו לשם לפני החורבן².

קריאת התורה וההפטרה

קוראים בתורה בפרשת "כי תוליד בנים ובני בנים" ומפטירים בירמיה¹. בקהילות ספרדיות רבות מתרגמים את ההפטרה לשפה המדוברת, לאדינו או ערבית יהודית, ואילו התימנים מתרגמים אותה לארמית¹, כמו שהם מתרגמים בכל שבת את קריאת התורה בתרגום אונקלוס³. מן הברכות שאחרי ההפטרה, את הברכה האמצעית משנים בנוסח תימן ואומרים אותה בנוסח של תפילת "רחם"¹. בקדיש שאחרי הקינות מוסיפים בקהילות תימן את הנוסח "יתכלי"¹.

מנחה וסוף הצום

בתפילת מנחה, אחרי חזרת שליח הציבור, אומרים הספרדים והתימנים פיוטי נחמה ופסוקי נחמה מספר ישעיהו, ואצל התימנים אומרים תחנון לפני כן¹. אחר כך אומרים קדיש תתקבל ואת המזמור "שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון". את "עלינו לשבח", שברוב הקהילות אומרים בסוף התפילה, התימנים והאיטלקים אינם אומרים¹.

המועדים הקרובים