הגייה תימנית

נכתב גם: ההגייה התימנית, מבטא תימני, עברית תימנית, ג׳וי ג׳דול, Yemenite Hebrew.

שורות כתב יד עברי על נייר צהבהב, עם סימני ניקוד קטנים מעל האותיות — דף מסידור תימני שנכתב ביד בשנות השלושים, ובו תחילת פרקי אבות בניקוד העליון הבבלי. צילום: Davidbena, CC BY-SA 3.0, ויקישיתוף. הותאם לגודל.

הגייה תימנית היא מסורת ההגייה של העברית שבפי יהודי תימן, בקריאה בתורה, בתפילה ובלימוד. היא מבחינה בין אותיות ותנועות שרוב העדות האחרות כבר אינן מבחינות ביניהן, וחוקרים רבים רואים בה מסורת שמרה תכונות עתיקות של הגיית העברית.

מאיפה היא באה

בכתבי היד התימניים העתיקים נוקד הטקסט בניקוד הבבלי, שנכתב מעל האותיות ושלפי החוקרים קדם לניקוד הטברני המקובל היום^{1, 2}. כבר בשנת 937 כתב יעקב אלקרקסאני שקריאת המקרא הנפוצה בתימן היא לפי המסורת הבבלית¹. הניקוד הבבלי נשאר בשימוש בתימן זמן רב אחרי שנזנח במקומות אחרים¹. הרב יוסף קאפח סבר שהערבית לא השפיעה על העברית של יהודי תימן, אלא להפך, שהם הגו גם את הערבית שלהם עם תנועות עבריות¹. יהודי תימן כתבו ספרי דקדוק והגייה רבים, מן העתיקים, כמו מחברת התיג׳אן, ועד ימינו².

האותיות

רוב יהודי תימן הוגים את הגימ״ל הדגושה כמו J באנגלית, וכך "גוי גדול" נשמע "ג׳וי ג׳דול", ואת הקו״ף הם הוגים כמו גימ״ל, כמו בערבית של צנעא^{1, 2}. הגימ״ל הרפויה נהגית כמו ע׳ין ערבית, והדל״ת והתי״ו הרפויות נהגות כמו th באנגלית, דל״ת כמו במילה then ותי״ו כמו במילה think². הוי״ו נהגית w, החי״ת והעי״ן נהגות מן הגרון, והטי״ת והצד״י נחציות, כמו בערבית². יהודי תימן שמרו גם את הדגש במקומות שבהם הוא נעלם אצל אחרים, ואף ברי״ש ובחי״ת דגושות².

התנועות

ההגייה התימנית מבחינה בשבע תנועות, כמו שבע התנועות של הניקוד הבבלי¹. הקמץ הגדול נהגה o¹. הפתח והסגול נהגים באותו צליל, כפי שבניקוד הבבלי אין סימן נפרד לסגול. החוקרים חלוקים אם כך נהגו מאז ומעולם, או שהיה לסגול צליל משלו שנשכח^{1, 2}. החולם נהגה ברוב הקהילות כתנועה פתוחה ומעוגלת, בין o ל־e, שאינה קיימת בעברית הישראלית². השווא הנע נהגה תמיד כתנועה קצרה, לרוב כפתח, לפני האותיות הגרוניות כתנועת האות הגרונית ולפני יו״ד כחיריק².

ההבדלים בין הקהילות

ההגייה אינה אחידה בכל קהילות תימן. יהודי שרעב בדרום הוגים את הגימ״ל כמו בעברית הישראלית, את הקו״ף כקו״ף עמוקה ואת החולם כצירה^{2, 3}. גם בהגייה של עדן נהגה החולם כצירה¹. יש הסבורים שההגייה השרעבית הושפעה מן המסורת הבבלית, משום שיהודי שרעב עמדו בקשר עם גאוני בבל, ולכן בשירי שבזי ומשוררים אחרים מן הדרום חולם מתחרז עם צירה³.

ראו גם

מקורות

Yemenite Hebrew, Wikipedia. הניקוד הבבלי; קרקסאני 937; עמדת קאפח על הערבית; פתח וסגול; קו"ף כגימ"ל חוץ משרעב
הגייה תימנית, ויקיפדיה העברית. טבלת האותיות והתנועות; הסגול כפתח והמחלוקת (מורג, קורח, ערוסי, קאפח מול רצאבי); השווא הנע; שרעב; מחברת התיג'אן
יהדות תימן, המכלול. הגיית שרעב והשפעת המסורת הבבלית; חולם וצירי בשירי שבזי